 כינוי:
בת: 32 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
תכלה שנה...
2008... שנה של תפניות, שנה של שינויים רבים מבחינתי.
מה אוכל להגיד עליה שעוד לא אמרתי?
אין צורך לספר, לא על האהבה הראשונה, לא על המשברים האישיים ולא על התבונות שלמדתי.
שנה שהתחילה באופטימיות, שהתחילה באושר של תקופה בחיים שמסמלת את כל מה שרציתי להיות, את כל מה שאני עדיין רוצה להיות, שואפת אליו וכמהה בכל ליבי להשאר לנצח. המשיכה לה השנה, נעשיתי עסוקה כמו שלא הייתי מעולם, ואז לקראת הסוף הם התחילו, המשברים: סיפור שהתחיל מאתהבות ראשונה, בוסרית. סיפור שנגמר בהבנה של עצמי, בהחלטה שאהבה היא לא דבר שאכניס את עצמי אליו לעתים דחופות, אבל אפסיק להמנע ממנו בכל מחיר, כי גם לי מגיע לאהוב, פעם ב16 שנים, אולי P:
איפה אני? הילדה של 2008? ילדה של העולם, תינוקת האוחזת בשמלת אמה, מביטה אל הדמות האפופה בצללים ותוהה מי היא זאת-נותנת החיים? המביאה לעולם? אינני מתכוונת לאמא הביולוגית, היא לא זאת. היא לא זאת שמלווה אותי בצעדיי הראשונים, במילותיי הראשונות לעולם. לא היא, אך מי? הדמות מולעטת, גבוהה כל כך ומסתורית, ראשה בשמיים. בבל שלי, מבלבלת את השפה בפי, האחדות הפנימית שלי נשברת לרסיסים, רסיס מחפש את רעיהו, כפאזל לו מיליון חתיכות. מיתוס קדום מספר על מגדל שבנו ילדי העולם, שואפים להגיע לשמיים. ובכן, האנושות הגיע לשמיים והרבה מעבר, ואני? האם אני שואפת לשמיים? האם משום כך נתבלבלה לשוני? האם כמיהתי להבין, להתעלות, היא שתחריב אותי? ולא בידי כוחות עליונים, אלא בידיי שלי. האלוהים הפרטי שלי. אני. הרי כל אדם הוא אלוהים לעצמו.
כאלה, אני מרגישה כי שלטתי בנתיניי הארציים בחוסר שוויון, ראו אותם-אותה-יצור מתרפס, רכיכה, תינוקת שכזאת, נצמדת להבטחות החמימות של אהבת האם, של החלב החם בפורץ מתוך שדיים רכים, אינה אלא יצור קטן ומעורר רחמים. מעולם לא חיבבתי תינוקות. אך אני מפחדת כל כך, לעזוב את החום, את החיבה, להתבגר. מיהי אותה אם רוחנית? מובילה אותי ביד? הנגזר עליי להיות האב, האם והילדה? להחזיק את עולמי בידיי הרועדות, אחיזתי החלושה?
אני נאנחת לעצמי.
יובל. מי את?
מון. השוטה. להיכן את פונה?
מה השלב הבא במסעך חסר המטרה?
חסר מטרה? סלחי לי, גברת פילוסופית. חסרת מטרה? אם יש מישהו בעולם שתמיד ידע את מטרותיו, הרי זאת אני. והאם פקפקתי ביעודי בחיים אי פעם? מעולם לא! אני, הבטוחה בדרכה, היודעת לאן היא הולכת, ולא משנה אילו פניות מוטעות, וכמה קיצורי דרך. תמיד ידעתי לאן אני הולכת, ורק זה גרם לי להמשיך ללכת, מבלי ליפול על ברכיים ולהתכווץ.
"הביטי אחורה והיי לנציב מלח"
לא. אינני נציב מלח. לעולם לא אהיה. מקשיב אתה לדברי, עולם? מקשיבה, אמא? אבא? אני. הישות שאני, החזקה. העומדת בעוז אל מול הרוחות. מי אני אם לא עמוד התמיכה של עצמי? והאם הייתי עוברת דרך כה ארוכה לולא החזקתי את עצמי? חברים ישנם, רבים העוזרים לי בדרך. אבל הנכונות לצאת למסע, היא שלי ושלי לבדי. אני האלוהים הפרטי שלי, אינני צריכה מעבר לזה. לא אמונה בישות עליונה, האמונה בעצמי.
"עשי כפי שליבך יחפוץ"
זהו רצון האלוהים.
געי בשמיים, עופי.
אלילה, יציר בריאת האל.
בדמותי ובצלמי בראתי אתכם, שהרי אני אתם ואתם אני.
ואין האל מתקיים לבדו, אנו בראנו אותו על מנת שיברא אותנו.
ואני לא צריכה לא מיתוסים ולא הבטחות, בראתי את עצמי, על מנת שאוכל לברוא.
תכלה שנה.
תבוא שנה.
2009-מולך אעמוד ניצבה, לטוב ולרע.
שוטה הצועדת מקצהו של צוק, מזמזמת שיר עם ישן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
