 כינוי:
בת: 31 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
על מסיבות תה, לילות לבנים ואתגרים
לפני שעה התעוררתי, אחרי שבלילה [אם אפשר לקרוא לזה לילה] הקודם נרדמתי בחמש וחצי בערב. ובכן, 15 וחצי שעות שינה זה לגיטימי לחלוטין אחרי שכמעט ולא ישנתי בשבוע האחרון. אבל איזה שבוע זה היה. אין לי כוח לפרט, אבל נתקצר את זה ככה:
חמישי-מסיבת גייז בתל אביב יחד עם אלינה, המוזיקה הייתה גרועה והאנשים משעממים ברובם, חזרנו הביתה ב4 בבוקר והלכנו לישון.
שישי-יום מלא בכלום מהדהד, ראינו סרטים, אכלנו וישנו וזה פחות או יותר מסכם את העניין.
שבת-רוב הזמן כלום, אבל לקראת ערב שוב בתל אביב ב100 שנה לעיר, היה רועש וצפוף אז הלכנו לבית קפה ומשם להטריד אנשים ראנדומאליים עם דניאלה.
וביום ראשון בבוקר ביגור. אני חייבת לציין שאחרי חודשים ארוכים של תשישות נפשית ובעיות כאלה ואחרות ביגור היה הקלה. הוא נפתח בנימה חיובית, עם אנשים שאני אוהבת והרבה היפר וכוונות, והמשיך בכיוון הזה. למעט שיחה אחת בצהרי היום הראשון שהכניסה אותי למצב קצת רעוע, אבל זה שום דבר שלא התגברתי עליו תוך שעה. בנוסף לכך הוקמה משפחה בביגור הזה, רובה סביב תמר, הילדה המשעשעת שבאה עם ניצן לביגור. אני וניצן הדודות הלסביות [לסביות בנפרד, לא ביחד]. לא ישנתי באותו לילה, היה לי לארפ ואמפייר שנמשך עד 5 בבוקר [היה כיף מאוד], ולאחר מכן פשוט נשארתי ערה.
ביום השני של ביגור הרמנו מסיבת תה מתרומות [60 ש"ח, לא רע בכלל] וקנינו קילו עשרים עוגיות ותה, הצמדנו שולחנות וכיסינו אותם באלבד ולאחר הקראה ארוכה של החוקים התחלנו לשתות התה. מסתבר שהחוקים [חוקים בסגנון "שקית התה הולכת בתוך הכוס"] היו הכרחיים שכן לאחר 2 דקות של מסיבת תה מישהו הצליח לשפוך את הסוכר על השולחן. הכל בגלל שלא הסברנו שהסוכר נכנס בתוך הכוס. שיחקנו "ברון" ושרנו שירים אקראיים ובסופו של דבר מסיבת התה נחלה הצלחה ומתוכננת מסורת לביגורים הבאים. באותו לילה למדנו לקחים חשובים על שינה בקבוצות. שלוש בנות שמתחלקות בשני שקי שינה-שק שינה אחד לישון עליו ואחד להתכסות בו: אף פעם לא לתת לזאת שמפחדת משתי האחרות לישון באמצע, כי היא מחליטה שלהצמד כדי שכולם ישנו בצורה הגיונית זה לא לכבודה, אסור אף פעם לדבר עם האנשים כשהם מנסים לישון, ושאף אחד לא ישן עם הראש ליד הרגליים של אחת מהבנות כי אז היא מקפלת אותן ויש פחות מקום. לפחות הבוקר הביא איתו קפה.
היום השלישי נגמר די מהר, רבצנו ושיחקנו בקלפים עד הצהריים ואז גררנו את עצמינו לתחנת רכבת והביתה-להתקלח ולישון. בסופו של ביגור מוצלח במיוחד לא הרגשתי חצי גוף ואילו את החצי השני הייתי מעדיפה לא להרגיש. אבל ככה זה כנסים.
ומה עכשיו? יש לי יומיים.
יש סדר, שאני לא רוצה להיות בו, ומשפחה שלא בא לי לפגוש. אבל כל אלה תחנות ביניים, ובינתיים נשאר לי להרהר באתגר הקרב, האתגר שהדחקתי במהלך הביגור, האתגר שגרם לי לחרדות ברכבת הביתה. האתגר שמריץ בראשי את כל התסריטים האפשריים, בידיעה שיש כמה שאני מפספסת. עולמות השנה לא הולך להיות כנס טוב, ולו רק בגלל בחירת המקום הצולעת והחוסר במקום להלנת מתנדבים. אבל על כל אלה עוד הייתי יכולה להבליג בשביל האנשים שאני אוהבת והולכת לפגוש, אבל הדבר שאני הכי חוששת ממנו הוא שהאייקון של השנה יחזור על עצמו, והכאב שעדיין מפחיד אותי יחזור על עצמו גם הוא. עולמות 2009-היא הולכת להיות שם. אני הולכת להיות שם. המקום כל כך קטן שאפילו אם הייתי רוצה להתחמק ממנה לא הייתי יכולה.
הכדור בידיים שלי, אני מחליטת ההחלטות, זה הזמן שלי לעשות את הפנייה הנכונה ולהשפיע על הגורל הקרב ובא. לפעמים אני תוהה למה בסיפור הזה הכל נופל עליי? למה אני צריכה להיות הבוגרת, מחליטת ההחלטות. למה אני יכולה להדחיק את הכאב כדי לחיות, ואפילו האנשים הרגישים ביותר לא יבינו שאני עדיין מרוסקת. אולי השגתי את המטרה שלי בכך-למראית עין אני בסדר.
זה משחק של פוקר, ואני יודעת שאני עלולה להפסיד, אבל האם לשמור על פרצוף הפוקר, חסר הרגש בתקווה שהאחרים יכנעו ואני אנצח, האם להלחץ ולהפסיד או לפרוש עכשיו, לפני שיהיה לי הרבה יותר להפסיד? יש לי יומיים. אחלו לי הצלחה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
