 כינוי:
בת: 31 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
סיפורו של שוטה
אספר לכם סיפור, על שוטה צעיר ועל העולם.
היה היה שוטה צעיר, אך יצא מחיתוליו וכל רכושו בעולם הוא שכל, היגיון ותקווה.
היה השוטה מהלך בעולם ללא כיוון וללא מטרה, היה פוגש אנשים בדרכו ומשאיר אנשים מאחוריו.
לשוטה היו פחדים רבים: הוא פחד לאבד את השליטה בחייו, הוא פחד להפגע והוא פחד לאהוב.
בשל פחדים אלה היה השוטה מרחיק עצמו מאנשים, היה מחייך ורוקד לכל מי שפגש, אך מעולם לא לקח לעצמו חבר אמת, ולעולם לא סמך על איש. אלו שראו את השוטה בדרכו חשבו כי הוא קר, ורבים התרחקו ממנו בשל כך, אך לשוטה לא היה איכפת. כי זה בדיוק מה שרצה.
עברו השנים והשוטה בגר, ולאט לאט החל להשתחרר מתפיסת עולמו המרוחקת. החל לוקח על עצמו חברים וידידים לרוב, וחיוכו היה לאמיתי יותר. אך למרות זאת, השוטה עדיין לא התקרב לאיש, כי פחד להפגע, ולא נתן לאיש לאהוב אותו, כי פחד מאהבה.
יום אחד פגש השוטה בדרכו אדם אשר התחבב עליו עד מאוד, ועם אדם זה בילה זמן רב. ככל שעברו החודשים התקרב השוטה אל אותו האדם, והחל לפתח כלפיו חיבה רבה. לאחר לבטים רבים החליט השוטה כי זה האדם עליו יהיה מוכן לסמוך, ואכן היה הוא אדם השווה את האמון.
עוד זמן עבר, ופגש השוטה יצור נוסף, הפעם היה זה שד. עם שד זה לא בילה זמן רב, אך חודשים אחדים. אך לאחר חודשים אלה החליט השוטה כי זה האדם אשר יקבל את אהבתו, ואהב את השד בכל ליבו, בתקווה כי השד יחזיר לו אהבה.
כך הפקיד השוטה שניים מפחדיו בידיהם של שני יצורים. ולא עבר זמן רב בטרם גמל לו הגורל על טיפשותו זאת. השד אשר אהב בכל ליבו הפקיר את אהבתו והלך, והשוטה נותר ללא אהבה, וראה כי פחדו מאהבה היה מוצדק. שוב הקשיח את ליבו ונשבע שלא לאהוב שוב.
עכשיו כל שנותר לשוטה להסתמך עליו היה הידיד אשר אימץ לעצמו, אותו ידיד בו בטח ועליו סמך שישמור עליו. אך החודשים חלפו וערב אחד שבר הידיד את האמון אשר נתן לו השוטה. והשוטה, שבור, סילק אותו מעליו ונשבע כי לא יתן לאיש לפגוע בו יותר, והקשיח את ליבו יותר.
בזעמו, גירש מעליו השוטה את הידידים עליהם לא סמך, ואת כל מי שביקש לעזור לו, וכאשר דעך הכעס ראה השוטה כי שוב הוא לבדו. לא סומך על איש, ואיש לא מתקרב אליו, אך הפעם לא רצה בכך, כי טעם אושר מה הוא. האמון ואהבה לקחו מהשוטה את שכלו והגיונו, ואילו האובדן לקח מהשוטה את התקווה.
ישב השוטה לבדו, ללא רכוש וללא מטרה. שני פחדיו הגדולים התממשו אל מול עיניו, וכעת כאשר הסתכל על עולמו אשר חרב עליו הבין השוטה כי יחד איתם איבד את השליטה.
הייתי מספרת לכם כיצד נפתרו בעיות השוטה וכיצד השיב לעצמו את כל אשר איבד, אך מנקודת המבט הקודרת הזאת, אינני מסוגלת לשער כיצד נגמר הסיפור. ואולי לנצח ישב השוטה לבדו, מלווה רק ע"י הזכרונות הכואבים של טיפשותו שלו.
אני בהחלט מקווה שלא, אבל כזה הוא השוטה: צעד אחד בכל זמן. אין עבר, אין עתיד. רק הווה. ועל אף שהרגע הזה קודר, יש ויהיה טוב, גם ללא התקווה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
