|
 כינוי:
בת: 31 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2009
Soon
ביום חמישי האחרון היה כנס פנטסי.קון, אליו הלכתי בקימונו שנתפר בסוף השבוע הקודם.
פגשתי הרבה אנשים טובים, נהניתי וקצת נרגעתי מהלחץ של השבועות האחרונים, שנבע מעומס אירועים.
בערב היה מופע דראג של חברי קהילת הפנטזיה, המד"ב ומשחקי התפקידים בארץ, אנשים מקסימים שאת חלקם כבר יצא לי לראות מופיעים בדראג, ומאוד נהניתי גם בפעם הקודמת וגם הפעם. עקב אירועי שבת האחרונה המופע כלל הרבה שירים דרמטיים, הרבה תזכורות, ועל אף שאני מרגישה רע להגיד את זה-הרגשתי שהוא הרס לי את אווירת הכנס.
זה לא שאני מנסה לשכוח את האירועים, אבל ליום אחד רציתי להשתחרר מהדיכאון והלחץ של השבוע האחרון, לפגוש אנשים שלא ראיתי מאז ביגור/עולמות ולהרגיש טוב עם העולם. אבל במופע ישבתי, צפיתי במופעים עם רמז לדמעות בעיניים, מתעסקת באצבעות ידיי באופן כפייתי ומנסה להרגיע את הידידה שישבה לידי והתעסקה באופן כפייתי בדברים אחרים. זה הלחץ הזה, הידיעה שכל כך הרבה דברים קורים ואנחנו חסרי אונים. זה קשה, ואני חושבת שקצת רצינו להשתחרר מהאווירה הזאת בכנס, אם לא הייתי רוצה לחייך ולשמוח לא הייתי באה לכנס, ועובדה שהיו אנשים שעשו את זה.
את הכנס עזבתי בהרגשה רעה, שרק התחזקה כשהייתי צריכה לקחת חברה טובה למקלט לבני נוער על חשבון מציאת מקום לינה לאותו לילה, חברה אחרת הייתה בעיצומו של ריב עם האח הגדול בטלפון, חברה נוספת הרגישה רע עם הכל ואני הפכתי לפקעת עצבים.
בסופו של דבר נסענו שתי בנות במונית שירות למחלף נתניה, במונית שירות שהכילה אדם שיכור שיצא להקיא מדי פעם ובשלב מסויים חבורת בחורות נתנייתיות מעצבנות ולמען האמת די מלחיצות. משם נסענו לאם הדרך וישבנו בבית הפנקייק עד שהיה מי שיסיע אותנו לבית. אני רוצה בהזדמנות זו להלל את בית הפנקייק, שלא רק פתוח 24 שעות ביממה אלא גם לא אמר לנו שום דבר כשנדרדמנו על הספות.
אני לא יודעת למה אני חוזרת הביתה מדוכאת בשבועות האחרונים, למה אני כל פעם מייחלת לחזור הביתה, למיטה שלי ולמחשב שלי ולשקט שלי שאף אחד לא יכול להפר כל עוד הדלת שלי סגורה. אני חושבת שעומס האירועים משפיע עליי, ואני שוב מתגעגעת לימים שבהם פשוט לא היה לי איכפת. אבל הימים האלה עברו, ויש יותר מדי חברים לדאוג להם ואנשים לוודא שיהיו בסדר, וחלק קטן בי אומר שאחרי הכנס ב20 הכל יהיה יותר טוב. אני מקווה שהוא צודק.
ובנימה יותר חיובית-קניתי יומן חדש של סלון מזל ושמתי עליו את התמונה הזאת:
 וככה נראיתי בפנטסי.קון:
יום אחד הכל יהיה יותר טוב. ובינתיים, שורדים עם מה שיש, כי אם לא נמשיך לחיות איך נוכל להגיע לזמנים טובים יותר?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
