ביומיים האחרונים שקדתי על הפעולה המאוסה של צביעת פסים סגולים בגואש [פאקינג גואש ><] על בגדים ורודים להחריד. sigh, מה לא עושים בשביל התחפושת.
הידיים שלי מסננת, זה מה שקורה כשתופרים זנב במשך שעה ויש לך את הכישרון המדויק שלי. כמו בהדפס, שהצלחתי לחתוך לעצמי את האצבעות אין ספור פעמים, גם חוררתי אותן כדי להשלים את המראה המלבב... והזנב שלי סגול... אמורים להיות לו פסים אבל לא היה לי איך לעשות אותם כי הוא פרוותי, אז הוא פשוט ישאר סגול. הוא יצא די מגניב אחרי שתפרתי את השטות הזאת.
אפשר לחשוב, אז התחפושת שלי לא מושלמת. הבגדים שלי צבועים בגואש, האוזניים שלי שחורות [אמורות להיות סגולות], הזנב שלי נטול פסים ואני נועלת נעלי בית. הו כן, ואמא שלי החליטה שהיא לא רוצה לתת לי לצבוע את השיער בסגול כי זה "יהרוס לי את השיער". שיער שלי ><
אבל בכללי אני מרוצה, זאת תחפושת נחמדה במיוחד :} הרעיון וגם הביצוע בינוני, אבל לא גרוע. והעיקר שהוא לא גרוע D:
יש לנו קאסט שלם. אני מאוד גאה בעצמי על הארגון הלא-מאוד-מופתי שלו :}
יש אותי-החתול, עומר-אליס, נוף-הכובען המטורף, כנראה שמיירנץ-הארנב של הכובען, אלה-הארנב עם השעון, וכמובן, ליע"ם-מלכת הלבבות. אנחנו עדיין מנסים לקדם את הרעיון של טווידל-פז וטווידל-רז, אבל זה כנראה לא יצא לפועל.
מעניין כמה מהקאסט אני יכולה לגרור איתי להארוקון... *משחיזה את הסכין*
אתמול היה St. Patrick's Day, אז אני, שחף וחפצי באנו לבית ספר בבגדים ירוקים, אני הכנתי תלתנים ירוקים ושמנו אותם על הבגדים. נתתי אחד ליפה בתור בדיחה והיא באמת שמה אותו. מורה טיפשית. חוץ מזה היה לי גם כובע שחור שעליו כתבתי St. Patrick's Day וצבעתי בירוק. יצא משעשע במיוחד.
אז מה על על הפרק?יום חמישי-ערב פורים במוסד, תור להסתפר אפילו-יותר-קצר D:
יום שישי-לא יודעת, נראה.
יום שבת-אולי ערב סרטים ששחף מארגנת...
יום ראשון-הארוקון
יום שני-מבחן מקולל בלשון. אני שונאת לשון.
נאמתי היום את הנאום שלי בשיעור אנגלית. הייתי אמורה לכתוב נאום בתור הבנאדם שעליו עשיתי את הפרוייקט שלי ולנאום בכיתה. כמובן שאני היחידה שנאמה, כי רק לי יש את הביטחון העצמי המופלג והחיבה המופרזת להשפיל את עצמי בפני אנשים אקראיים. היה דווקא כיף. עשיתי על ז'אן ד'ארק והנאום יצא ממש טוב. כדי לא לשעמם אתכם, אתם מוזמנים לקרוא:
I stand here on
this day, and I see the great fields of France all red with blood. Not the
blood of our beloveds, nor the blood of our enemies, but the blood of our
sacrifice and devotion.
Many the years France has been suppressed by both England and Burgundy, many the years we have died under
their swords, at the commands of their kings. And still, we keep a strong
nation, and we will not bow down to the English authority, nor shall we stand
still while they butcher all that is dear to us.
I, Joan of Arc,
was sent by the Saints, St. Michael, St. Catherine and St. Margaret, to
lead France
into a new era, an era of freedom and independence, out of the English
suppression and into the light of a new day. I do not presume to lead our
nation, but only to give the reins of the great, beautiful horse that is France
to its rightful rider, Dauphin d'Viennois.
I do not claim myself to be a messenger of the gods, nor do
I see myself as Jesus Christ reborn. All I ask is to see our land freed and our
people happy, I ask to bring an end to this war, as a mere tool in the hand of
god. Those saints who speak to me tell me that I will not go out to battle as a
woman, but clad in a man's armor, as befit any warrior.
I see you, my faithful army, my men of sword, the shield of
our beloved land. I see desperate faces, longing for times of peace, to go back
to the families they have left behind, to the arms of their dear ones. Part of
you shall not live to see those times of peace, nor to hug their wives, or see their
children as they grow into men and women of the world; even I may meet my grave
before this war is done. For all of you who now look frightened to their
comrades, wondering which of them will survive this war, I say only this: none
shall die a soldier; we all die as heroes, in the eyes of the loving god and
the grateful crowd. Your women shall weep for you, and your children might,
during the years, forget your faces, but the world shall not forget, the god
will not forgive, the winds will whisper our names and the stars will show our
faces.
For peace, for France and for love; for the great
god above,
We shall fight, and WE SHALL WIN!
מגניב, נכון? :}
[צל"ש למי שקרא את הכל ואפילו הבין]
עד כאן מון להיום [וכנראה להחודש, אלא אם כן יתחשק לי לשים תמונות של עצמי בתור החתול]
The world might die, but you will not find a thing half as slyas the Cheshire Cat's smile.:}