 כינוי:
בת: 32 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2008
כשהאוויר מתקרר והלב מתחמם
ההרגשה שעוטפת את הגוף בבוא הגשמים.
כמו שמיכה מכסה, מגוננת, נותנת מקלט.
לדעת שבחוץ קר ובפנים חמים.
כמו תנור נפט מתלהט, כוס קפה מרגיעה.
הלב אוהב את החורף, הוא מתחמם לקראתו, בוער מהתרגשות.
החורף מתדפק על שערי שמים, מחכה לתשובה. "בקרוב," אומרים לו, "רק עוד קצת." ובינתיים מכה הנמהר ברוחות וגשמים, ואנחנו אומרים-סתיו. תקופת המתנה, חודשים של כמעט קר. אם הייתי אני, השומרת על שערי שמים, הייתי מקבלת אותו בחיוך ובברכת "שנה טובה." מחבקת, מאמצת אל חיכי ואומרת, "תודה שהגעת. כבר כמעט ושכחתי." והוא שואל מה, ואני משיבה לו: "מגע טיפות גשם על פנים עייפות, הרוחות המאיימות לתלוש אותי מהעולם, העננים המכסים על השמש המתלהטת, והקור הזה, הקור שמעיר את תנור הלב הקטן, לפעום ולחמם." החורף ילטף אז שיערי ברוחות-אצבעות רכות ושום דבר לא יאמר עוד, שכן הכל כבר נאמר. שנינו התגעגענו, וכעת הגיעה העת, נתכרבל כזוג אוהבים בשמיכה, אני והחורף.
חורף נותן לי כרטיס ברכה, מדהים ביופיו: שמים מעוטרים עננים, ציפורים נודדות, אור אדמדם. רק לפני מספר ימים שכבתי על גבי בשדה, הסתכלתי למעלה וראיתי את צמרות העצים הכהים מרקדות, את השמיים מלאי עננים אדומים, טיפות יחידות נפלו על גוף עירום ולבי יצא לו לשיר-חורף. ברוך השב, אהוב נשכח, משאת נפשי, יקיר לבי. חורף.
בביישנות מה, מאמצת ללבי את המתנה. גם אני הבאתי לך... אך קולי כושל ואני מגישה את המתנה בידיים רועדות, וחורף מקבל במגעו הרטוב מגשמים. העטיפה נקרעת, עפה ברוח כעלי שלכת, ובפנים כל אשר נתתי לחורף: חיוך, שיר, חלומות נישאים על גבי כנפיים צחות. חורף יודע כי רק לו שמורים אלו, והוא חובק אותי אליו, וקר.
אינני שומרת שמיים, אילו הייתי היה החורף נכנס כבר עכשיו, ולנצח הקיץ ישאר בכלאו, שכן אין לי תשוקה, לא לחום, ללחות, לא לשמש היוקדת ולשדות המצהיבים. אך אינני שומרת שמיים. ואולי טוב שכך, אחרי עומדים אחרים, לקבל את פניו של הקיץ כפי שאני קיבלתי את פניו של חורף, גם הם אוהבים, ממתינים. אני אנוכית, אהבתי שמורה לחורף לבדו, ולבי אינו פונה לאלו אשר מתנגדים לאהבתי, אך אינני שומרת שמיים, ואינני יכולה לעשות דבר. החורף יבוא ויכסה אותי, בקור ובברכה, אך מעבר לפינה הקיץ עודנו ממתין, שולח אליי מבטים זדוניים, הוא יודע כי השנאה הנה הדדית.
המכונית חונה לצד הכביש, אבא מחכה בבית, אני מאחרת בשעתיים. אנחנו יוצאים מהמכונית, טיפות מרטיבות. שתי דמויות מקפצות באמצע הלילה על צד הדרך, מי שיטה אוזנו להקשיב ישמע את הברכה-"גשם! גשם! גשם!"
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
