לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 32

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2008

Headless Puppet


מחר אני בת 16, ואני לא יודעת אם אני מוכנה, או מה יקרה אחר כך. זה מסוג הדברים שמפחידים אותך ואתה לא רוצה שהם יגיעו, אבל אם הם יגיעו הם יעברו מהר ומהר מאוד תשכח מהם. אני לא בטוחה בעצמי, קרו הרבה דברים בשבועות האחרונים, ובכנות אני מוטשת מנטלית. למזלי, יש לי דברים נחמדים שיסיחו את דעתי-לתפור בובות בלי ראש.

לפני שבוע קרעתי לבובת הקואלה שלי את הראש עם השיניים, קוני ראתה אותה ואמרה שהיא אוהבת בובות בלי ראש, אז סגרתי את הקרע, והשארתי את הבובה בלי ראש, לפי דעתי זה הולם אותה. אחרי שגיליתי כמה זה משעשע, לקחתי את הארנב הורוד שהיא הביאה לי וכרתתי לו את הגפיים ואת הראש, התכוונתי לתפור אותו מצחיק, אבל הוא מכוער והבד שלו חלש מדי. אז במקום זה שמתי את הראש שלו על קצה של מקל, ועכשיו יש לי מטה עם ראש של ארנב ורוד. אני משועשעת.



זה הסקצ' לקעקוע שלי... זה שאני לא יודעת אם אני אעשה כבר. כי אני לא בטוחה כבר בכלום.. אבל אם זה יעבור אני אעשה אותו. אני מאוד אוהבת אותו, אפילו כרק ציור.

אני מקווה להתעשת בקרוב, ובינתיים-
מזל טוב, מון.
תיבדלי לשנים ארוכות.
תתגברי על חוסר הידיעה ותחזרי להיות הנרקיסיסטית הבטוחה בעצמה שהיית עד לפני חודשיים.
נכתב על ידי , 29/11/2008 15:27  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מעוף.


ושוב, לאחר חודש, אני מביטה לירח המלא בעיניים מלאות דמעות. אך הפעם לסיפור שלי סוף טוב.

חודש אחד, נדמה כשנה, הקשרים סביבי נפרמים ואני יכולה להשתחרר. לא עוד דמעות, לא עוד כאב. לחייך לעצמי כשאף אחד לא רואה. אני תוהה האם היה זה הקסם של הירח במלואו שנתן לי את הכוח להתיר עצמי מהסתביכים ולהיות, לפחות בינתיים, מאושרת, או שמא היה זה הקסם שבי, שפעם אחר פעם מוכיח עצמו, וברגע של שקט, ללא הסחות דעת וללא דאגות, בקור המקפיא של הכרמל בחושך, טובלת באור ירח כחלחל, הייתי מוכנה להתמודד עם עמקי נפשי ולהוציא עצמי ממעגל הדמעות של החודש האחרון.
לא וויתרתי, וניצחתי. השתניתי-אך התחזקתי. אני כירח, מתעגלת מרגע אחד למשנהו. לרגע אינני חושבת שאני במלואי, ואולי יעברו שנים בטרם אהיה, אך אם הייתם משכילים לראות אותי באותו הרגע-אני יודעת שקרנתי באור תכול.

יש מעין קסם ביופי. או שמא בקסם יש יופי מיוחד, אבל בחמישי האחרון ראיתי קסם בצורתו הטהורה ביותר. ישבנו, חמישה אנשים, ביער בכרמל, שהיה אחד המקומות היפהפיים והקסומים ביותר שהייתי בהם, והרגשתי את זה עוד לפני שנכנסתי אליו, כשביקרנו בו לפני כמה שבועות והוא אסר עלינו להכנס. אך הפעם הוא קיבל אותנו בברכה, ונכנסנו.
אתה לא מעריך את אור הירח עד שאתה יושב בחשכה גמורה, כשהירח מוסתר מאחורי עננים, ולפתע העננים התפזרו ואור כחול שטף את היער, וזה היה מדהים. כבר אז ידעתי שמשהו טוב הולך לקרות, אך לא ידעתי מה.
ישבנו, כמה ניגנו ואני רקדתי, שטופה לחלוטין באור ירח, אופוריה מהפנטת. היה בכך מעין תפילה, לירח אולי, בקשה שהכל יסתדר. אחרי חודש של תסכול ובלבול, אני חושבת שהפעם הוא הקשיב לתפילתי, אולי כי ראה עד כמה רציתי, עד כמה ביקשתי. נאמר לי שהשתניתי, נאמר לי שלטובה. אני עדיין מתלבטת, אבל אני חושבת שאקבל את השינוי כחלק בלתי נפרד ממני, כחלק בלתי נפרד מהמהות, שכן חודש ללא שינוי הוא חודש מבוזבז. החכמתי, אני חושבת, ואולי במלוא לי 16 שנים אני קרובה צעד אחד יותר למטרה המסתורית אשר תומכת בקיומי.

אני שמחה. ואני מקווה שאפשר לראות את זה.
הרגשה של מעוף.
"חופשייה כגוזל, אשר אינו יודע כיצד לפרוש את כנפיו ולעוף. קופצת אל התהום ההרסני, ששמה מציאות ופורשת את כנפיי בתקווה לטוב." שורות שנכתבו על ידי שוטה צעירה, אשר מצאה לה את כנפיה בתהום ההרסני והמריאה אל השחקים, אל עבר הירח המלא המחכה לה בחיוך עדין.

עוף גוזל



נכתב על ידי , 16/11/2008 15:18  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



The Light in the Tunnel


Doesn't always mark its end

עליי להודות כי אין לי ולו שמץ של מושג מה הולך לקרות הלאה. אחרי הכל, אני בשלב ספונטני למדי בחיים שלי, ולתכנן דברים מראש עלול להתגלות כלא בריא למצבי הנפשי, הפיזי או הרוחני [למעשה, לכל מצב שהוא]. אבל אני תוהה למה התוכניות שלי מסתיימות, נכון לעכשיו, ב30 בנובמבר. עד ה20 בנובמבר יש לי מבחנים, עבודות, הופעה ויום הולדת... אבל אחרי ה30 בנובמבר הכל נעלם, נמוג באפלה.
משל הייתי הולכת עם פנס במנהרה המולעטת של חיי, מאחורי אפלה ומולי כמה מטרים של אור פנס עמום ולאחריהם-החשכה ממשיכה, ואין אני יודעת מה היא צופנת עד אשר אתקדם עוד כמה צעדים קדימה ואאיר גם חלק זה של המערה, אך כדי לעשות זאת עליי להותיר את החלקים שמאחורי בעלטה.
ואולי אין זה פנס, ונושא העששית, הכפוף בחשכה, תלתלי זהב לראשו ועיניו תכולות בתוך האפלה, הוא מראה לי את דרכי, מוביל אותי ביד כאילו הייתי ילדה קטנה שיש להוליכה לכל מקום ולא תסתה מהדרך ותאבד בנבכי העולם הגדול עליה כמה מונים. ואולי אני אכן ילדה קטנה, והעולם אכן גדול עליי, מתנשא ומאיים להטביעני. ילדה קטנה מזה 16 שנים, תינוקת באחיזתו המרגיעה של הקיום. ובידו של נושא העששית הנני אוחזת, רגליי הקטנות נאבקות להדביק את הקצב. פנים חכמות מביטות עליי, עיניים מרגיעות, אך שום חיוך של תמיכה. לא. העולם לא תומך באנשים בדרכם, הוא פועל להקשות עליהם, לחשל אותם. אולי בסופו של דבר נפסיק לפחד מהצללים לפנינו, נפסיק לפנות לאחור, לתהות האם העלטה מאחורינו טומנת בחובה סודות שפספסנו, אך המנהרה מובילה בכיוון אחד-קדימה. אם אפנה לאחור אהיה לנציב מלח, ולנצח אעמוד במקומי, מביטה אל העבר וההווה חולף על פניי, שוכח אותי מאחור, ונושא העששית יעלם מעבר לפנייה הבאה ואיתו האור.

על כן, אין טעם לחשוב על העבר, שכן דרכנו מובילה הלאה-אל תוך החיים והמסתורין. העולם לא יחכה לנו, וברגלינו הקטנות ננסה להדביק את הקצב, מדדים ורצים, צועקים לו שיחכה, אך הוא בשלו. מה אכזר הוא העולם, הורה נוקשה שכמותו. אך כאשר נגדל, אם אפשרי הדבר, שוב לא נצתרך את ידו התומכת, האוחזת בידינו, ואחרי אור העששית נעקוב לבד, ולא נפנה לאחור, ולא ננסה לראות מעבר לבועת האור, אל תוך החשכה. seize the day, live the moment.

אינני יודעת אם תקראי את זה, ומרבית הסיכויים שלא-אך דבר מה יש לי להגיד לך:
כל שאני מבקשת שתהיי שלמה עם החלטתך. לא צריכה אהבה, לא הבטחות, לא מילים מרגיעות. רק לדעת שאת לא מתחרטת, לא מסתכלת אחורה, אם אאלץ לעבור על פני נציב מלח בדמותך, אחוש צער רב, וחשבתי כי את לא רוצה לצער אותי, ממש כמו שאינני רוצה לצער אותך.
רק משום כך אכבד את השתיקה. אך דעי לך כי לא אפסיק לקרוא, ואם אפגוש באחד ממכרייך לא אהסס לשאול לשלומך. את עדיין חלק ממני, אם כידידה ואם כיותר. הזלתי דמעות בעבורך, לטוב ולרעה ומרגע שעשיתי כך, שוב לא תהיי זרה לי. את אלו אשר מביאים דמעות לעיניך אתה שוכח בבוא הזמן, אך אלה להם אתה נותן את הדמעות במתנה-הם חלק ממך לנצח.

A fool with a lantern
Leading his way
Through the secrets of dark




נכתב על ידי , 11/11/2008 18:17  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

10,515
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מדע בדיוני ופנטזיה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFoolMoon אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על FoolMoon ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)