 כינוי:
בת: 31 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2008
תמונות מהתערוכה
אין לי באמת כוח, או חשק מוגזם, לכתוב. רציתי לציין שעיצבתי מחדש, עם theme הצ'שייר קאט שלי.
בשבת שעברה היה אירוע "מהמוסד באהבה" בבית ספר, ומלבד ההצגה [שהייתה נחמדה מאוד] הייתה גם התערוכה של מגמת אומנות, ובאופן טבעי לקחתי בתערוכה הזאת חלק. אני אפרסם תמונות של היצירות שלי, למרות שהן צולמו בפלאפון והאיכות ממש גרועה. אני אצלם אותן כמו שצריך בהזדמנות...
אז הנה:
היצירה: "פסלים יווניים"
טכניקה: העתקה ורישום בעיפרון
ארבעת הדמויות מועתקות מתמונות של פסלים יווניים, מלבד הקשת שמועתק מציור. העמוד, העצים והמזרקה כולם ברישום בעיפרון, כמו כן התוספות הקטנות כגון הפגיון וקרן הציד בידיה של הדמות השמאלית העליונה.
היצירה: "גבירת האגם"
טכניקה: אקריליק על נייר
זאת העבודה היחידה מבין העבודות שלי שלא צויירה כמשימה שניתנה בכיתה אלא כפרוייקט אישי שנתתי לעצמי. עבדתי עליה חודש וחצי, והרוב על הרקע, את הדמות עצמה עשיתי ביום אחד, בו הסתגרתי במשך כמה שעות בסדנת אומנות ועבדתי לקראת התערוכה.
היצירה: "נימפת מים"
טכניקה: אימפסטו [ציור בשכבות צבע עבות] [אקריליק]
אני לא מרוצה מהפרופורציות של היצירה הזאת, הדמות רזה מדי. עד ששמתי לב לזה כבר היה מאוחר מדי בשביל לתקן אותה ולכן נאלצתי להבליג. זר הפרחים ביד שלה לא היה אמור להיות שם במקור, הוא תוספת שהוספתי אחרי שנואשתי מלנסות לצייר את הידיים שלה.
היצירה: "דמות כלואה בשלשלאות"
טכניקה: עבודה במשטחים חלקים של צבע-ללא טביעת יד. [אקריליק]
זאת היצירה האהובה עליי שלי. היא נעשתה בהרבה עבודה ותשומת לב לפרטים. ההצללה של הדמות חלקה לחלוטין, דבר שלקחו לי שעות לעבוד עליו. הדם מצוואר הדמות והשלשלאות הוא תוספת, במקור נועד להיות דם רק מהחלק העליון אל הסורגים. באופן משעשע למדי, זאת היצירה שלי שזכתה לחוות הדעת החיובית ביותר, ותוארה במיוחד כ"מטרידה אבל מוצלחת".
היצירה: "קיר בשלכת"
הטכניקה: טכניקה מעורבת: גבס, עץ, חוטי ברזל ונייר אלומיניום זהוב.
הפסל הראשון שלי השנה. תהליך העבודה היה הדבקת תחבושות גבס על שדיים של בחורה [קרדיט למאיה] ואת התבנית לחבר למשטח עץ, את משטח העץ צבעתי בצבע אקריליק שחור ועליו הוספתי חוטי ברזל צבועים בנחושת ועלי זהב שגזרתי. הפרפר מסמל את הלב, והמטרה הכללית של הפסל היא להטמיע את הסמל המיני והנשי בתוך הרקע, להפוך אותו לחלק ממנו. העלים נועדו לסמן צמחים מטפסים שמכסים על הדימוי השכוח.
היצירה: "אדון הלילה"
טכניקה: חוטי ברזל ומסקנטיפ. משטח קאפה.
הגימור של היצירה הזאת גרוע, בגלל שעשיתי אותו מהר מידי. עם הדמות עצמה לקחתי את הזמן, ולכן היא יצאה יותר טוב. הדמות היא אדון הלילה המחזיק את הירח בשמי הכוכבים בעוד הוא עצמו נטמע ברקע.
ואלה העבודות שלי.
מקווה שנהניתם. אם לא, אתם מוזמנים לקפוץ לי.
| |
Out of the concealing box
הייתי מנסה לעשות את זה פילוסופי, אבל בעוד כ-45 דקות אני צריכה לצאת לכיוון חיפה, ולכן אנסה לקצר את השורות שאני הולכת לכתוב הפעם עד כמה שאני יכולה.
הייתי רוצה לנסוע היום למצעד הגאווה. הייתי רוצה לצאת לצעוד בתל אביב בשביל הדברים שאני מאמינה בהם. אני אבנורמה, והדבר המשעשע הוא שאני אבנורמה היושבת לי בנחת עם עשרות אבנורמות אחרות, שותים קפה ומסתכלים על העולם מבעד לעיניים הרואות ומבינות הכל.
ביסקסואליות היא נטייה שכבר שנים נחשבת נטייה מינית בפני עצמה, ועל אף כל הטענות ("הומו בארון", "סטרייט אובר-ליברלי" וכד') הייתי רוצה לספר את הסיפור שלי, הסיפור שלי מנקודת המבט האישית. כי אני, בניגוד לאולי כמה אנשים שאני מכירה, לא קמתי יום אחד והחלטתי לנסות את זה גם עם נשים, לא החלטתי פתאום שאני ביסקסואלית כי זה "מגניב" או כי "הא! ככה אני יכולה להיות גם עם בנים וגם עם בנות." למרות שכמה מהמכרים שלי חושבים ככה.
התפיסה הפילוסופית שלי אינה דוגלת בשיוך הנטיות המיניות שלי לקטגוריה מסוימת. אני לא מאמינה ב"סטרייט" ב"גיי" ואם יורשה לי, גם להגדיר את עצמי "ביסקסואלית" עלול לשייך אותי לקטגוריה, אבל כשאין מילה טובה יותר, עדיף שאשתמש בזאת.
חס וחלילה, על תבינו אותי לא נכון, אני לא רומזת אפילו שאם אתה מגדיר את עצמך הומוסקסואל אתה משלה את עצמך. כל מה שאני אומרת זה שברגע שהאדם משייך עצמו לקבוצה כלשהי הוא סוגר את עצמו בתוכה, ולזה אני מתנגדת. הדבר קורה פחות עם הומוסקסואלים ויותר עם אנשים המגדירים את עצמם סטרייטים. הם עסוקים כל כך בלשייך את עצמם לקבוצה הזאת, מרוכזים כל כך שלא לגלות שום סימנים שהם עלולים להיות מעבר לכך, ובעצם כך שהם חוסמים את ראיית העולם שלהם, הם פוגעים בעצמם. אני הייתי כזאת פעם, ועכשיו אני יודעת עד כמה טעיתי.
הייתי בת כמה? 13 וחצי, כשהתנשקתי לראשונה, זה היה עם בן. אחסוך לכם את הפרטים, שכן הם לא רלוונטיים בעליל, אך ימים ספורים אחר כך מצאתי עצמי באמצע מזמוז הדדי עם אותו נער ועוד בחורה, שהייתה ידידה שלי באותו זמן. בת 13 וחצי. נלחצתי וברחתי משם, וכשהידידה שלי באה אחרי אמרתי לה "אני בטוחה לחלוטין לגבי הנטיות המיניות שלי, אני סטרייטית, ובגלל זה זה מלחיץ אותי."
אם מישהו היה אומר לי מה היה יוצא ממני בפחות משנה, הייתי צוחקת עליו. עכשיו כל שנותר לי הוא לצחוק על עצמי.
בהמשך אותו קיץ יצא לי להתקל בבחורה אחרת, שלאחר ששטחה בפניי דברים כאלה ואחרים אמרתי לה שאני סטרייטית, והיא בתגובה אמרה לי "אין בחורות סטרייטיות". לא האמנתי לה, הייתי עסוקה מדי בתפיסה שאני סטרייטית בשביל לחפש תשובות מעבר לקופסא הסגורה והנוחה שלי בתוך הקונפורמטיביות העולמית.
הייתה לי ידידה, גם את שמה לא אגלה, אם כי רוב מי שמכיר אותי יודע על מי מדובר. ביליתי איתה הרבה, חיבבתי אותה בתור חברה שלי, ונהניתי מהזמן שביליתי איתה. עד שיום אחד הרגשתי... יותר. משיכה, שהיא מעבר למשיכה לידידה, אלא משיכה את הגוף, ואל הנפש, משיכה שהרגתי לפני כן לגברים. סגורה בתיבת הסטרייטיות שלי, אמרתי לעצמי שאני טועה, שאני סטרייטית וזאת סתם משיכה חולפת שנובעת מכך שהיא חברה טובה שלי, וכיוון שלא היו לי הרבה כאלה לפני כן, אני מאוד קשורה אליה.
היא לא הייתה הנשיקה הראשונה שלי עם בחורה.
את הנשיקה הראשונה שלי עם בחורה חוויתי עם בחורה אחרת, אחת שבקושי הכרתי אז, והיה איתנו גבר. שוב אחסוך ממכם את הפרטים, שכן הם עלולים לחשוף כמה אנשים שאולי יעדיפו שלא להחשף. הנוגעים בפרשה יודעים על מי מדובר. היינו שתינו, ויש להודות שהייתי מעט לא קשורה ביניהם, אבל לא רציתי אותו, ואפילו בה לא חשקתי באופן יוצא דופן, כל מה שרציתי היה שבירת הקרח הזאת, משהו שיוכיח לי אחת ולתמיד מה אני עושה עם המשיכה הפתאומית והמוזרה לבת מיני. התנשקתי עם הבחורה, נהניתי מזה, זאת הייתה, במידה מסויימת, הקלה. הקלה על זה שאני מסוגלת, החתך הראשון בדבק שסגר את הקופסא שלי נפער, וכל שנותר לי הוא להוציא את ידיי החוצה ולקרוע אותה מעליי.
התנשקתי עם הבחורה שנמשכתי אליה לאחר מכן, והמשכנו עם זה במשך כמה זמן, אם כי זה מעולם לא היה קשר. הגוף הנשי הפך בעייני ליופי, אחד הגדולים, ובמשך הזמן הייתי עם עוד בחורות, ולחלוטין הפסקתי לחשוב על עצמי כסטרייטית, והתקופה שבה חשבתי את עצמי לאחת הפכה לזיכרון שאני מנסה להדחיק.
אני עדיין עם גברים, ונהנית, ועדיין עם נשים, ונהנית גם מזה. אבל היחס שלי לשניהם שונה, שכן למרות ה"ביסקסואליות", נשים מוציאות ממני יצר שונה מזה של גברים. יוכלו להעיד, עם גברים אני אדישה, לא רומנטית בעליל, תוקפנית, מרושעת וסקובוס אוכלת נשמות [או לפחות ככה טוען מועדון האקסים שלי, שמסתבר שיושב ומדבר עליי, ועל העובדה שאני אוכלת את הנשמות של הגברים שאני איתם]. אני עדיין נמשכת לגברים, פשוט היצר שלי עם גברים הוא לא לתת להם יחס מיוחד, אולי זה כי כל כך בקלות אני יכולה להשיג אותם, ואני לא רואה סיבה להתאים את עצמי כדי להשיג.
עם נשים העניין הוא שונה, אני יכולה להיות מקסימה, שרמנטית, רומנטית. כשאני נפגשת עם בנות שאני מחבבת אני נוטה להביא להם ורד יחיד, אני אוהבת לראות אותן מסמיקות. אני אזמין אותן לדייטים, אני אקנה להם קפה ואגן עליהם אם מציקים להם. אני החבר האולטימטיבי XD
אנשים חושבים שבגלל זה אני משדרת לסבית, יותר מאשר בי. אבל אני לא יכולה לוותר על גברים, כי אני נהנית גם שם וגם שם. ואני לא אכחיש מעצמי שום מין לעולם.
אני מניחה שהפואנטה, בקצרה, היא שברגע שאתה סוגר את עצמך בתפיסה אחת, אתה מפסיד עולם שלם. אני לא אומרת "לכו תתנסו", אני אומרת, אם אתם מוצאים את עצמכם נמשכים למישהו מהמין שלכם [או, אם אתם הומוסקסואלים, מהמין השני], אל תכחישו את המשיכה בגלל שאתם משייכים את עצמם לנטייה מסוימת.
אני תומכת בנישואים חד-מיניים. אם אי פעם אחליט להתמסד זה יהיה עם בחורה.
אני תומכת בהתרת אימוץ ילדים. אם כי אני אישית לא מחבבת ילדים.
אני מאמינה בשוויון זכויות על רקע נטייה מינית, כי אני מאמינה שבעולם כמו שלנו, כל אחד נוטה קצת לצד "הלא נכון", ואתה לא יכול להחליט, על סמך הנורמות שהחברה המיושנת קבעה, שמה שהם עושים הוא לא בסדר, כשכל מה שהם רוצים זה לחיות את חייהם כמו שהם בחרו.
הייתי צועדת במצעד הגאווה היום, אם לא היו לי בעיות תקציב ואני עוד צריכה להגיע לחיפה.
הייתי צועדת בכנות, ואפילו תכננתי עד שגיליתי שרק הנסיעות יעלו לי 70 ש"ח.
אני אצעד שנה הבאה.
כי אני באמת ובתמים מאמינה בכל מה שכתבתי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
