"את רק צריכה להיות במקום הנכון כדי לשמוע אותם בוכים ולראות את הדם שלהם נשפך..
ואולי אח"כ לאסוף גם כמה רסיסים של הזכוכית.. ושלהם...
אני כבר לא יודע מה לעשות איתם. הם בורחים ממני כל פעם כשאני מתקרב כי הם רוצים להיות לבד..."

"אנשים לא יכולים לחתוך את עצמם ולקוות שכל שאר הדברים יחתכו גם כן והכול יחלים-
תמיד תישאר צלקת.."

משום מה אנשים חושבים בזמן האחרון שהחתך הזה והדם הזה יגרמו להם להרגיש יותר טוב- לפתור כמה דברים.
זה לא, זה בהחלט לא בצורה הזו.

כל הנוער האובד והטועה והאוהב והחולם חושב שיש לו את אפשרות הבריחה הזו.
הנוער הזה חושב שהוא יכול לברוח יותר מהר מכולם ולטפל בבעיות שלו בצורה הכי טובה בעולם.
הוא חושב שהוא יכול לחתוך ולהיפטר מכל הבעיות שסובבות אותו.
להיפטר מכל ההרגשות הרעות ע"י העצמת כאב- ע"י פגיעה בעצמו.
הוא טועה, כמעט כמו תמיד.
אבל הפעם זו טעות של חיים.

אני גם שם עכשיו- אני יודע שאם אני אחתוך אז הכול יראה טוב יותר.
אבל אני יודע גם שאני טועה כשאני חושב בצורה כזו.
אני יודע שהכאב הזה הוא זמני ושהעוצמה הזו היא טיפשית כשהיא ספונטנית.
כל מה שאני אשיג מזה זה הרבה פאניקה, שאלות ועוד שיחות עם הפסיכולוג.
יש לי נטייה להתאבדות מסוימת-
בין אם נפשית ובין אם פיזית
אבל אני לא מיישם אותה, אני יודע שאני לא מיישם אותה.

הדימום הזה נראה לי תמיד כל כך יפה וכל כך עוצמתי- כשהוא תופס זמן נכון.
אם לחתוך וורידים- לא לעשות את זה מתוך בריחה, לעולם לא.
אם לחתוך וורידים- לא לעשות את זה כשיש מישהו בסביבה.
אם לחתוך וורידים- לא לדמם למוות אלא לאחוז בחיים.
אם לחתוך וורידים- רק פעם אחת בחיים.
כן להרגיש את העוצמה שבדם האוזל ולהרגיש שאפשר להפסיק כשרוצים.
להרגיש חופש זמני ועוצמה שמראה שליטה עצמית ודרך חיים מקובעת- עצמאית.
להראות לעולם את הצלקת בגאווה ולומר שזה זכר לעוצמה שיש בי.
לומר לעולם שיש לי את הכוח להגשים את החלום שבי וליישם את הרצונות שלי.
ויותר מכול- להראות לעצמי שלחתוך זה לא רע כשעושים את זה נכון.
לחתוך זה לא רע כשעושים את זה במקום.

אני רוצה לראות אדם שלא ילך לפסיכולוג בדור שלנו.
דור של פצצות, מחבלים, חטיפות, אניסות וזיוני שכל פוליטיים או סתם טיפשיים.
אני רוצה לראות אדם שלא ירצה לחתוך את עצמו או לחתוך מישהו כדי להרגיש בריחה.
איפה יש אדם שיכול להתמודד עם מצבים שכאלה בלי להרגיש רצון עז לקום ולברוח?
ואיפה- איפה קיים אדם שיכול להרגיש הרגשות כאלה אבל עדיין לאחוז בסכין ולא יותר..

תחתכו- אבל לא בשביל לברוח.
אתם מעולם לא ברחתם כשעשיתם את זה- אתם רק העצמתם את הבעיה.
תפתרו את הבעיה בחשיבה, תנתחו את המצב ותצאו ממנו כמו אנשים אמיתיים.
אחרי שיצאתם תקבלו החלטה אם לחתוך - תראו אם מה שיש לכם עכשיו שווה את זה.
ואל תעשו את זה מתוך כעס או חוסר שליטה.
תשלטו. תראו שאתם שולטים ותיישמו את השליטה העצמית הזו בכל פעם מחדש.

תסתכלו על הצלקות שרכשתם בחיים שלכם, על הידע.
לא, אל תקשיבו לאחרים שאומרים לכם מה לעשות בכל מקום.
תקשיבו לעצמכם ותלכו בשביל המצולק והמסובך הזה של החיים.
תהיו עצמכם.

נ.ב.
חרא, הכול חרא.
ואין צורך לפרט..
הרבה אנשים מרגישים ככה לאחרונה.