לרגשות אין מילים
כך כתבתי לו על הפתק שקימטתי וטמנתי באדמה.
כך כתבתי על ליבי המקומט והדומע וטמנתי טיפת דם מתוכו באדמה ההפוכה.
כך כתבתי על חיי שלי ועל מותו שלו- כתבתי לו וכיוונתי לאמת.
כיוונתי לאהבה שאפילו המוות לא מנצח.

מים רבים לא יכבו את האהבה, הן רק יגבירו אותה.
עם כל דמעה ודמעה שנשרה מעיני האנשים במקום הבנתי עד כמה הוא אהוב.
מזעקות השבר שהחלו ברגע שראו את גופתו מוצאת מן האמבולנס.
עוד לוויה, עוד גופה.
אבל אלה חיים שלמים שנקברים תחת מעטה של דמעות, אבנים, נשימות קטועות וכמה מילים.
אלה החיים של מישהו אהוב שישאר לעולם בליבם של כמה אנשים מפני שהוא חלק מהם.

טמנתי היום באדמה לא רק את סבא שלי, לא רק אהוב שלי.
טמנתי היום באדמה חלק מהילדות שלי- חלק מהילדות שלא ילווה אותי לבגרות יד ביד.
זה כבר חלק מהילדות שהולך איתי ועם כולנו לב בלב- מורגש, אבל רחוק. קרוב אבל קלוש.

כתבתי לו פתק והטמנתי אותו באדמה.
חרטתי מילים על דף שאין לו שום ערך אבל בו בזמן חרטתי מילים בשמים ועל אדמה חדשה.
חרטתי רגשות במילים שאין להן זמן, דבר שלא אפשרי.
הכנסתי את כל עצמי לכמה שורות שמבטאות פרידה.
כמה שורות שמסמנות את המוות ואת הנצח בו בזמן.
השורות הללו כבר נשכחו ממוחי אבל הפצע הזה עדיין צורב בליבי.
צרבתי וחרטתי וכתבתי מילים שאסור להן להישכח מליבו של אף אדם.
כתבתי אהבה, מוות, נצח, ילדות, בגרות, קשר.
כל אלו בכמה מילים שמביאות את האדם להבנה-
שלכל דבר יש סוף, או התחלה

סבא, רק רציתי להיפרד ממך כדי להיות מסוגל להמשיך הלאה בצורה שלמה.
רציתי להיות שלם עם עצמי ואני שלם מפני שאני יודע שאני אוהב אותך ואתה אותי.
תודה לך על שבע-עשרה שנים נפלאות שבהן הצחקת אותי ודאגת לי ונתת לי הכל מעצמך.
תודה לך שבגלל כל מה שעשית- אתה היית ונשארת הסבא המקסים שלי, ככה תשאר לעולם.
וסבא- אנחנו זוכרים אותך
תזכור גם אתה אותנו.


נ.ב.
אני רק יודע דבר אחד
שזה טוב שהוא לא סובל כבר
אומנם לנו נשאר קצת כאב בלב, אפילו הרבה.
אבל זה כאב טוב- הוא מתוך אהבה עצומה.
אני יודע שלא יכול להיות כל כך טוב בזמן הקרוב ואני לא מאמין בזה
אבל אם כולם אומרים את זה- אז.. יהיה טוב, לא?!

לזכרו