פורש כנפיים אל עבר השמש,
מתבונן בתהום שנפרשת לאיטה תחת כפות רגלי.

עף אל עבר השמש והחום הנורא,
שישרוף כל שביב של כאב ותקווה אחרונה.

הרוח מהתלת בי היום ונושבת לכיוון הנגדי.
אני כמו עלה נידף ותיקוותי איתי.

מערבולות של חול ואימה מתחילים לקבל צורה תחת שמים אפורים.
טיפה ועוד טיפה שיורדות והשמיים כבר בוכים.

עולם שלם נרטב ואני עוד בין ענן לתהום מחפש נקודה לאחיזה-
התקווה כבר נעלמה.

הכנפיים כבר כבדות מרוב המים שהצטברו-
הן נימוקות ונושרות מגופי.
רוח רעה כבר לא שורה בעולם אבל אני כבר שבור בתוכי.

עוד כמה שניות ומשאלות אחרונות מתחילות להתרוצץ.
חושב לכמה רסיסים ליבי יתנפץ.

אהבות חולפות על פני כחיצים נישאים על פני רוח חזקה.
רגשות נושרים ממני ועוזבים אותי ונשאר אני מפוחד ומחסיר פעימה.

לא מלאך ולא ילד אלא גוף שבור ונשמה טועה.
שמים שחורים כבר הפכו כחולים.
אבל למטה, על האדמה, מונחת גופה.



רציתי להיות אופטימי וציני.. מצטער, זה מה שיצא בסוף.
אני מקווה שיהיה לי את האומץ לחתוך או לקפוץ.
בכל אופן- אני כבר לא בטוח שאני שם משהו חוץ מ"קצוץ".
הלוואי שהוא כבר ילך והלוואי שכל זה יגמר כי לי, לי אין כבר כוח יותר.
הוא חושב שהוא בונה והוא טועה, הוא הורס.
הוא חושב שהוא טוב והוא טועה, הוא דורס.
הוא חושב שהוא אוהב והוא אולי לא טועה..
אבל לי- לי יש את ההרגשה של שונא.
ממש מקווה שזה אולי לילה אחרון או זיכרון ראשון של משהו טוב.
אין לי ראש לכל זה ולא כוח ואני רק רוצה לעזוב.
לי, לילה רע. לכם- לילה טוב.




נ.ב.
משהו קטן ממאיה:

Living My Life! (19:48) :

אוף שגיאאאא אין לך מושג מתי זה יגמר?

מתי יחזירו לך את אמצעי התקשורת?

the_beast (19:50) :

אני חושב שכשמישהו יחליט שמישהו יוצא מהשטחים ושלערבים ימאס והם יתגיירו ויהפכו ליהודים אדוקים-

אז, או אז!!!
אז תהיה כבר ישועה.. אלוהים פתאום ירד משמיים ויעניק לי את טלפון המצלמה הראשון עם קשר ישיר לגן-עדן.

ואבא.. אבא יעמוד מהצד ויסתכל או סתם ירטון ויתעצבן...

תגובתה של הנ"ל בנושא הייתה:

Living My Life! (19:50) :

טוב