| |
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2004
מלחמות עולם ומשפחה
 |
כה.. זה אחד מהפוסטים האלה עם מוסר ההשכל..
שבו בכיסא, תתמקמו נוח, אני מקווה שזה יהיה ארוך.
ראיתי אתמול אחד מהפרקים של "המחוז"
סדרה די טובה שמשודרת בערוץ שתיים כל יום שלישי בלילה.
הרעיון הכללי שם הוא כמובן להעביר מסרים אלו ואחרים- אחרת היא לא הייתה סדרת דרמה.
הם שוטרים, יש להם את החוק בידיים והם אוכפים אותו על אזרחים שמנסים לשלול אותו.
לכל אחד מהם יש סיפור חיים אישי וכל אחד מהם משפיע על חייו של השני.
מישהו רצח שם איזה הומלס.. לא משהו מיוחד.
אבל ההומלס עצמו היה מיוחד, הוא לחם בוויאטנם.
לא משנה שבסוף הסיפור הרוצחים היו שני נערים שרק רצו לחוות את ההרגשה של רצח.
הם היו טיפשים, יהירים, חסרי מחשבה ומצפון.
ואפילו שהם לא ידעו שהוא זה שנתן להם חיים ונלחם למענם בעבר- הם טעו, בגדול.
אלה היו שני עולמות שונים שהתאחדו בזמן מסויים.
שני נערים שרצחו הומלס שפעם היה נער, גם הוא יהיר, הוא היה יהיר.
הם רצחו מתוך תמימות ומתוך חוסר מחשבה.
הוא רצח תוך כדי לחימה חסרת מעצורים שאין לה פשר ואין לה עוצר.
אני לא יודע מה היה בדיוק בויאטנם מפני שמעולם לא הייתי הסטוריון גדול.
אני רק יודע שהייתה שם מלחמה- לא צריך יותר מזה.
אה כן- ונהרגו שם אנשים, סתם.
כמובן שלא פעם תהיתי על המלחמות האלה.
כמובן שלא הייתי היחיד שעשה את זה.
תמיד הגעתי למסקנה שזה תמיד מיותר אבל תמיד- זה לא עזר.
המלחמות האלה מתחילות אי שם בעבר, כמה אנשים מבוגרים שנטרפה עליהם דעתם יורים אחד על השני.
תוך כדי היריות מהרובים נורות כמה פקודות לנערים בני 20 לכל היותר שמצטרפים ללחימה ללא ידיעה מדוע.
כל אחד מהצדדים דובר בשפה שונה אבל בשניהם זורם אותו דם וכולם חושבים על דבר אחד- ניצחון.
כולם חושבים שהם צודקים וכל אחד לעצמו חושב שהוא היחיד שיצא מזה בגלל שהוא הצודק.
אבל כבר אין שם צדק- זה הופך תמיד לשדה הרג זרוע בגופות ורווי בדם חיילים צעירים.
חיילים צעירים שלא ידעו מה טוב ומה רע, מלאו אחרי פקודה וסיימו את חייהם באמונה שהם צודקים בדרכם.
לא חשוב כמה מי הוא הצודק, כולם מתים והכל נגמר- זהו שלב ההבנה.
ההבנה שכל מה שהיה היה טיפשי ושהמלחמה הייתה יכולה להימנע ודורות היו נמשכים ותינוקות היו נולדים.
אבל כבר מאוחר- העבר עבר והכל חלף ומה שנותר זו מצבה קרה עשויה שיש שחור.
שדות המוות כבר לא מהווים סימן למחלוקת אלא למחשבה כבדה, יגון ואבל.
השדה הזה הוא שדה שמוסר את הטיפשות בצורתה הכואבת והפוגעת ביותר- המיותרת מכולן.
במלחמות האלה אולי יש צודק ולא צודק אבל הדברים הללו לא משנים.
כל אחד מהצדדים מנסה להפגין את כוחו העצום ושוכח שהוא משחק בחיי אדם.
איפשהו, יושב לו איזה מפקד, מעשן סיגר בכורסת מנהלים נוחה ושולח אנשים למלחמה.
הוא משדר רצינות, קשיחות, כיאה למפקד.
אבל כשהוא צריך לבכות על מי שהוא שלח למותו- הוא שוכח את האדם שבו ומניח למפקד לתפוס מקום.
הוא שוכח שהוא עומד במקומו, חי ונושם, רק בגלל שמישהו מת יום לפני זה.
כולנו שוכחים את זה.
כולנו שוכחים שכולנו צודקים כי לכולנו יש דרך מסויימת ששונה מהאחר- זה מה שמייחד אותנו בתור בני אדם-
הדעה, הידיעה.
אבל הטיפשות, היהירות וחוסר הזהירות המשווע הם אלו שגורם לנו לפגוע אחד בשני.
אנחנו שוכחים שתמיד יש דרך יותר טובה לפתור סכסוכים- לא צריך בשביל זה להראות שרירים ורובים.
כולנו יכולים לחיות אחד עם השני רק אם נדע לא לכפות את עצמנו על האחר.
אנחנו צריכים ללמוד איך לתת לכל אחד לפעול בדרכו שלו כל עוד, כמובן, הוא לא פוגע במערכת או באחרים.
אסור לנו להיות רובוטים במערכת אבל אנחנו חייבים לכבד אותה.
אנחנו חייבים לחשוב בעצמו ולהבין ולפעול בדרך שלנו- כל עוד אנחנו לא פוגעים באחר.
כן, זה נכון גם לגבי המשפחה-
זו מערכת עדינה שיש לה חוקים משלה.
חוקים אומנם מעצבנים ומאוד נוקשים לפעמים. אבל- חוקים.
אין צורך לעמוד בכולם אבל יש צורך לעמוד בחלקם.
אבל מעל הכל- למערכת הזו יש עוד חוק אחד חשוב.
מעל הכל- חשוב שלכולם תהיה התובנה לדעת שכל אחד הוא בעל דעה שונה שצריך לכבד אותה.
אסור לאף אחד להראות שרירים במערכת הזו מפני שמלחמה במערכת כזו תגרום להרס טוטאלי, של כולם.
במו במלחמה גם במשפחה וגם בחברים.
יש חוקים, יש דעות, יש דרכים- הכל שונה והכל מתנגש.
אבל רק בגלל שיש לנו דעה זה לא אומר שאנחנו צריכים לכפות אותה על מישהו.
צריך ללמוד איך להסתדר, איך לתת לכל אחד במערכת הזו לנשום בצורה שלו לפני שהכל יתפוצץ.
נ.ב.
ליקקתי את דרכי למחשב- יש מודם, אין פלאפון.
החיים עדיין זוועה כאן אבל ההורים התחילו ללכת לפסיכולוג.
נראה מה יהיה הלאה- יום חדש יוליד דבר חדש.
אני עדיין כאן, לעת עתה. |
| |
|  כינוי:
the_beast בן: 37 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
