|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מריחים את העשן?
השיחה המעמיקה משהו שניהלתי עם אבא בשבת הביאה אותי לתובנות מסויימות.
מסתבר שאני לא פסמיסט מוחלט אלא גם ריאליסט מושבע שצופה עתיד מסויים שלא ישתנה לולא יקום אדם וישנה אותו.
אינני יודע אם אותו אדם יהיה אני או האם הוא קיים, אבל יש בידי את הדרך לעורר אנשים לכך,
לידיעה שאם לא נעשה משהו בהקדם- לא נתקיים כאן יותר.
לקראת סוף השיחה שלנו הסכמנו שנינו כי "השרפה מבערת בכל"
משרד הדתות, הממשל, החברה ואולי אף בנו מבלי שנשים לב לכך.
השריפה הזו כבר כילתה חלקים נרחבים מהיער הזה שאותו אנו קורים `מדינה`. כבר נואשנו מלהציל את אותם חלקים.
השאלה היא מה נעשה עם מה שבא אחרי כל כלייה- החיים.
האם הניצנים הראשונים שיגביהו את ראשם מתוך הפיח יהיו עשבים שוטים או ארזים של ממש?
הממשל והמדינה של ימינו הרוסים, מעטים מן החברה הצליחו לשרוד את השריפה.
המדינה הזו זקוקה לשינוי.
ולא אריאל שרון ולא הרבנים הראשיים ולא שרי הממשלה השונים וכל מי שיש מאחוריו קופת שרצים יוכל לעזור לכך, אנו זקוקים למנהיגות חדשה.
אנו זקוקים לאחדות ולקשר חזק שיבטל כל השפעה חברתית מגונה דוגמת אלות וסכינים.
קשר שימגר כל פעילות איבה אף מן השטחים, רק בגלל שניבנה חזקים.
השורות הללו נרשמות כביכול כחלומות באספמיה אך מדומני שגם המדינה הזו, שהתחילה יפה מאוד, נבנתה מתוך חלום מוטרף-משהו במיקום מוטרף עוד יותר.
שרדנו עד כה שנים כה רבות של מלחמות וטלטלות עזות.
בהסתמך על המסורת היהודית והציוויון היהודי שאליו המדינה הזו בעיקרה מחוייבת-
אנו קיימים לא מעט זמן ואף יותר מכל עם אחר. שרדנו, אף את המלחמות שביננו לבין עצמנו.
תהפוכות היו מאז ומתמיד חלק הארי שבעם היהודי, נפלנו וקמנו שוב ושוב, בטיפשות.
את כל מה שניתן לנו זרקנו לא פעם לצד הדרך והתעלמנו משלטי האזהרה שהצביעו על סוף, שהיה ברור לכולם.
גם בימינו יכולנו לראות שלטי אזהרה כה רבים.
עצם העובדה שהשלטון מעורר מיסודו ומוטל בו ספק בכל פעם שהוא עולה, מעורר חשד מסויים.
הכיצד ייתכן שבממשלתנו ובהנהגתנו ייפול דבר מרמה אל מול העם?
מדוע אלו שאמורים להיות נבטחים בידי כל ובידם נפקיד את בתינו- אינם ישרים בחייהם האישיים?
ואין כאן דיבור ישיר דווקא על פרשיות מרמה כאלו ואחרות בצמרת הממשלה עצמה.
כיצד ייתכן ששרי ממשלה, רבנים ואישי ציבור אחרים, אף זוטרים, מועלים בכספי ציבור, מעלימים מיסים ועוקפים את החוק?
מדוע המשטרה, שצריכה להתמודד עם נגררות-"דוגמאות המופת" ברחוב, צריכה להתמודד עם ממשל הרוס?
המדינה הזו לא תשרוד זמן רב אלא אם יבוא אדם וישנה את פניה.
ולא יהיה זה אדם אחד אלא קבוצת אנשים שתפעל כאיש אחד בלב אחד, אחרת דבר לא ישנה מקודמו.
אנו זקוקים לאנשי חינוך טובים שיחנכו דור של מנהיגים ישרים.
יש לנו צורך במיגור הפשע מהרחוב רק לאחר שנמגר את הפשיעה מן הממשלה על כל זרועותיה.
את המים לכיבוי השריפה לא מצאנו בזמן, עתה נותר לנו להתפלל שימצאו הזרעים הנכונים והמים הנכונים להשקותם.
העצים שיגדלו כאן אחר התקופה הזו צריכים להיות איתנים יותר וישרים יותר.
ורצוי שימצא האדם שירים את הכפפה..
| |
הרפורמה בחינוך- לא מה שחשבתם.
בשבוע שעבר פורסמה ב"עיתון תל-אביב" כתבה בנוגע לאלימות הגואה במערכת החינוך.
בנוסף לכך- מדובר לאחרונה בתקשורת אודות "ועדת דוברת" שמונתה כדי להכניס רפורמה לחינוך-
השאלה היותר חשובה לדעתי בנוגע לרפורמה בחינוך היא, האם היינו צריכים לחנך לדרך חיים לפני שלימדנו לחוכמה וידע?
האם מערכת החינוך, כפי שתוכננה להיות אחרי הרפורמה, באמת תענה על צורכי החברה הישראלית?
האם דברים חשובים יותר, שהיו אמורים לעלות לסדר היום, נפלו בין הכיסאות של כל הישיבות שנעשו על הוועדה..?
חיפוש על המילה "סכין" ב Ynet העלה את התוצאות הבאות:
כפ"ס: בת 13 ניסתה לדקור את חברתה בביה"ס
צפת: מורה עצר בן 14 שניסה לדקור את חברו בביה"ס
וחיפוש נוסף, הפעם על המילה "תלמיד" העלה את התוצאות הבאות:
חשד: תלמיד תיכון בטירה ניסה להצית את רכבו של המנהל
מורה: תלמיד היכה בבטני ההרה; התלמיד: התגוננתי
אישום: התלמידים ביצעו מעשה מגונה בפני מורה
נדקר בגלל "זכות קדימה" בכניסה לכיתה
ב2004 חלה עלייה של 45% בכמות עבירות שבוססו על אחזקת סכין במוסדות לימוד.
מישהו מוכן להסביר לי, או למורה שנדקר מבן ה-8, מה לעזאזאל הוא עשה עם סכין ביד?
הנורמה החברתית-ישראלית היום היא להסתובב ככל הנראה עם סכין\אגרופן\אלת בייסבול בתיק, אחרת אני לא מצליח למצוא לכך שום הגיון.
סכין משמש לחיתוך בשר עוף, קיצוץ ירקות. ובמקרה של חדר מורים- פתיחת שקיות חלב וקילוף תפוח לכל היותר..
האם מעתה יצטרכו לנעול את כל כלי המטבח בחדר המורים, מחשש שדעתה של תלמידה נוספת תיטרף עליה והיא תחל לרדוף אחר חברותיה באיומים ובקללות תוך נפנוף בסכין?
ובכלל- איפה כל זה מתחיל?
יש דבר אחד שמערכת החינוך בארץ חייבת להבין ולהפנים ואולי לקבל מהמגזר הדתי [שלא מיישם גם הוא את הדברים שהוא אומר]-
"דרך ארץ קדמה לתורה"- לא, לא חייבת להיות זו תורה שירדה אלינו בסיני מן השמיים באש ובקולות שופר חזקים, יכול להיות שמדובר אף בתורת ההיסטוריה או בתורת היחסות.
כדי ללמד בארץ הזו ובכל ארץ אחרת, ילדים בני גיל העשרה [או לפני גיל העשרה אפילו]- רצוי יהיה לחנכם לצורת קבלה, פתיחות וכבוד למורה שעומד מולם. אחרת כל למידה שהיא לא תהיה אפקטיבית.
התלמידים, ברגע שיכנס המורה לכיתה, יחלו לזרוק עליו נייר במקרה הטוב ויעברו עם הזמן למשהו מעט יותר כבד- אבנים למשל.
אם מישהו לא יעשה דבר בנידון- הרחוב יעבור לבית הספר והדבר היחיד שיצטרכו ללמוד בבית הספר זה איך לגונן על עצמך ולחיות בכבוד לצד כנופיות שצצות כמו פטריות אחר הגשם.
אם מישהו לא יעשה דבר בנידון- דו"ח וועדת דוברת לא יצא לפועל משום שלא יהיו מורים שיהיו מוכנים לסכן את חייהם בשביל ליישם אותו.
אני מניח שלא יהיה אכפת לרבים שלימור לבנת תאבד את מקום עבודתה בשל הרס של משרד החינוך.
אבל האם יהיה למישהו אכפת כשהילד שלו יחזור עם תפרים בבטן, מהמקום שבו היה אמור ללמוד ולהחכים?..
דבר חשוב מאוד שרבים במשרד החינוך לא השכילו, למרות תפקידם, להבין. הוא העובדה שהכל באמת מתחיל בחינוך בבית.
אדם שגדל על ערכי עזרה לזולת וכבוד הדדי- יישם אותם בבית ספרו על חבריו [ויחטוף מכות ויהיה מנודה מהחברה ברגע שינהג כך..]
אדם שגדל על מכות, קללות ואגוצנטריות- יישם את אותם דברים בדיוק על חבריו [ויקבל כבוד, יועלה לדרגת `מלך הכיתה` וירכוש לעצמו חברים רבים..]
הילדים הם המראה של הוריהם ומראה בתיהם בבית הספר- דרך הילד אפשר ורצוי ללמוד הרבה על הבית בו הוא חי ועל החינוך שאותו הוא מקבל.
דרך הלמידה הזו ראוי גם ליישם תוכנית ולבסס וועדות, שיכנסו לכל בית ובית בישראל כדי לשנות חינוך קלוקל שעלול לפגוע בחברה.
במקום לפטר 4500 מורים- קחו אותם והציבו אותם בכיתה, שיתבוננו, שילמדו- שישנו את פני החברה העתידית שלנו.
תנו למורים שלנו לשנות את העתיד של הדורות אחרינו לטובה- לחיים.
רעיון `האח הגדול` לא נשמע מושך במיוחד לאור הרצון לפרטיות.
אך מן הראוי שבהתאם לחוקי המדינה שאנו חיים בה, [שרובם לא מיושמים אגב] ייושם החוק שנוגע לביטחון הכלל, אף אם הכלל הוא הסיכון לעצמו- יהיה ראוי לטפל בבעיה הזו מן השורש.
הרי אם הכלל מהווה סיכון לעצמו, עם הזמן, לא ישאר כלל בכלל- וגם דו"ח ועדת דוברת וגם לימור לבנת וגם המורים והתלמידים וההורים לא יעזרו לשנות את זה כבר.
אני יודע שיש את ההתנתקות על הפרק, ליל הסדר בפתח והמורים כבר מחכים למכתבי פיטורים בפנים נפולות.
אבל אם הממשלה הזו רוצה לקום בשלב מסויים- רצוי לעשות רפורמה בחינוך הפרטי, בבית.
אם אנחנו רוצים עתיד בארץ הזו אנו חייבים לשנות את פני החברה שלנו, כדי לשמור על ילדנו.
| |
עושים לך עיניים?
"העין היא ראי הנפש
כשהעין בוכה הנפש מדממת" [סיון ענבי]
באיזה איבר אתם מתמקדים כשאתם פוגשים באדם בפעם הראשונה?
וכשאתם מדברים עם מישהו- האם אתם מתמקדים בעיניו או שאתם משפילים מבט?
האם אתם משתמשים בעיניים שלכם כדי לראות מעט אחרת, לראות לתוך האדם?
מעטים אלו שעושים כן, מעטים אלו שמודים בכך..
לפני כחצי שנה או יותר נתקלתי במודעה בעיתון וכתבה על "דיאלוג בחשיכה"
דיאלוג בחשיכה הוא פרוייקט שנתמך ע"י Bבזק, פרוייקט מבורך וחשוב לדעתי.
מעולם לא חוויתי עומק מסויים בבילוי כה פשוט שכזה.
מעולם לא חשבתי שאצטרך לחוש את דרכי כשאצא לבלות, במקום לראות אותה.
הפרוייקט הזה מכניס אנשים רגילים, בעלי ראייה נורמלית וחושים לא כל כך מחודדים, לחדרים ששורה בהם עלטה מוחלטת.
אין ולו שביב של אור כלשהו באותם חדרים, הכנסת חפצים מאירים לאותו מקום היא אסורה בהחלט, מסיבות מובנות.
בכניסה למתחם, כל אחד מקבל מקל עוורים משלו ותדרוך קצר על אופן השימוש בו.
לכשנכנסים למתחם עצמו, קולוה של המדריךכה במקום מקבל את פנייך, את אוזניך לייתר דיוק.
תוף המרים שמוחזק בידהו יכוון אותך אינסטנקטיבית לכיוונהו, המקל ישמש לך כעזר במידה ותהיה סכנה של התקלות בקיר.
המדריךכה יתציג את עצמוה והסיור יצא לדרך, לדרך בת 75 דקות לערך שבה לא ניתן יהיה לראות ולו חפץ אחד.
יהיו שם קירות, הרבה מהם, צלילים, ריחות, חפצים ולבסוף- טעמים.
החושך, שאותי תמיד הפחיד, הפך באותם רגעים לידיד קרוב שליווה אותי במסע של חושים ושיכרונם.
החווייה הזו, היא ללא ספק, אחת מהנפלאות שהיו לי בחיי.
ההתעמקות בשאר חושי שנזנחו במהלך השנים, ולו לשעה קלה, העניקו לי בסיס לידיעה שיש אנשים שחווים את העולם בצורה שונה.
בסוף הסיור, ייתכן שתפגשו במדריךכה וייתכן שלא- זאת לפי רצונוה.
למדריכה שלי קראו מזל, אישה בעלת קול מקסים וכריזמטי שיודעת להוביל אותך אפילו בעלטה הכי גדולה שתשרה בה.
אבל משום מה- לא הרגשתי שיכולתי להכיר אותה בצורה טובה, היו חסרות לי העיניים שלה..
מזל בחרה להראות את עצמה בסוף הסיור, דבר שבילבל אותי מאוד-
כשראיתי אותה יכולתי להבחין סוף סוף בתווי פניה, בקומתה, אבל לא בעינייה שהיו.. פגומות.
אינני יודע בגין מה איבדה מזל את מאור עיניה אבל ניטעה בי ידיעה לגבי הרגשתה בדרכה היום-יומית.
העיניים הן אחד מהאיברים היותר חיוניים בגופנו.
הן ישדרו אלינו תמונות מחיינו ויאפשרו לנו לנווט ברחוב, להתייפות מול המראה ולראות אנשים אהובים.
העיניים שלנו הן הדרך שלנו לראות את העולם כעולם מופשט כמובן
אבל בעיניים יש הרבה מעבר לראייה פשוטה.
הציטוט שהבאתי בתחילת הפוסט הוא של הידידה הכי טובה שלי, זו שפקחה את עיני לפני כמה שנים.
הציטוט הזה הוא לא עוד ציטוט אלא דרך חיים שאני חי לפיה.
ברגע שאני פוגש באדם, האיבר הראשון שאני מתמקד בו, יהיה העיניים שלו.
הראייה של האדם לא כגוף אלא יותר כנשמה, דרך העיניים, עוזרת לי לנווט את דרכי בין חברי.
כשמתבוננים בעיניו של אדם ניתן להבחין אם הוא עצוב, שמח, מדוכא, מבולבל, מבוהל ו..מאוהב..
כשמתבוננים בעיניו של אדם- מתבוננים אל תוך נשמתו, אל תוך העצמיות שלו ואל תוך ההגדרה שלו, אל חייו.
נכון, יש בכך משום חדירה לפרטיות, החדירה הזו אל-תוך מתחם כל כך פרטי של כל אדם יכולה להיות הרת אסון.
אלא אם יודעים להשתמש בה כראוי.
ברגע שראיתי את מזל, הייתי מבולבל מכיוון שלא יכולתי לראות את עיניה-
לא הייתי יכול לפגוש באמת מול האדם שמולי, מול נפשה של מי שעמדה מולי.
הרעיון לאבד את העיניים, הוא לא נורא רק כשמתייחסים אל אובדן מאור העיניים והיכולת לראות-
הוא נורא כל כך מכיוון שנפשו של אותו אדם נחסמת לחיבור ויזואלי אל אנשים אחרים.
חושיו האחרים, השמיעה ,המגע והריח, יהוו לו קשר אל האנשים שסובבים אותו.
את שורות אלו אני רושם מכיוון שנטוע בי פחד שיום אחד, לא רחוק אפילו, אאבד את אחת מעיניי.
אני לא מפחד לא לראות, אני מפחד לא להרגיש- אני מפחד להפסיק להרגיש את האחר דרך הנפש, העין..
אין סיבה שאפחד מניתוח שכזה, לזה אני מודע, אבל יש בי את הצורך לפחד-
יש בי את הצורך להכיר בעובדה שיש אלטרנטיבה לא כל כך רצוייה למצב שאני נתון בו.
יש בי את הצורך לברך על מה שניתן לי ולאחוז בו הכי חזק שאפשר, להכיר בחשיבות שלו.
דיאלוג בחשיכה-
סיורים יוצאים כל 15 דקות בפארק פרס בחולון
ההגעה מפורטת באתר, הזמנת הכרטיסים מראש.
הכניסה כרוכה בתשלום והשארת חפצים בתאים אישיים בכניסה.
עשו לעצמכם טובה-
הכינו את עצמכם לחוייה מעט שונה ושכחו את הפחד מהחושך בבית.
נ.ב.
תודה לליבי על העיניים שלה
| |
תאונות הדרכים. או- סאנשיין, תתפכח!
אני לא חיים הכט ואני לא אוחז בתעודת שוטר ביד
אבל יש לי את מעט ההגיון להבין שהארץ הזו- מוכת תאונות דרכים.
אל תגידו לא ידעתם- הרי הסטטיסטיקות לפניכם!
הגורמים משתנים- הכביש, הראות, העייפות.. התוצאה דומה.
עוד הרוג, עוד כמה פצועים. עוד משפחה שנהרסה ו.. חיים.
סאנשיין, זה לא הולך ככה- חייבים לשנות משהו!
לולא היה האדם כוכב טלוויזיוני-משהו, הייתי מנשק את ידיו של חיים הכט.
עם כל הכבוד לכל מה שאמרו ואומרים עליו, וכמובן שיש כבוד, הוא מלאך.
אותו אדם יצא בסילבסטר האחרון למועדונים ברחבי הארץ כדי לחלק משאף פשוט.
חינם, במדינה שהכל מונע בה בכסף לאחרונה- הוא נתן לאנשים את המפתח שלהם לחיים.
חברי התוכנית דאגו כמו כן להזמין מוניות לאלו שהמשאף הצביע כי הם מוגדרים כ"לא כשירים".
חיים הכט הוא מלאך החיים על כבישים של מוות, הוא וצוות התוכנית שלו.
הביטוי "מפתחות לחיים" הוא לא רק ביטוי- הוא המהות של הנהיגה וכללי הא`, ב` שלה!
אתם מכירים את הילדה הזו?
גם אני לא הכרתי עד לפני כמה דקות.
זוהי הדס רוז פולאק ז"ל, בת 15, היא כבר לא בין החיים.
היא אחת מיני רבים שלא נמצאים ביננו היום בעקבות חוסר זהירות וטיפשות מוחלטת.
אנחנו חושבים שיש לנו את הכוח להכל. אנחנו שוכחים שיש לנו גם את הכוח לשנות.
שכחנו שיש לנו את האחריות לחייהם של אחרים.
שכחנו שברגע שאנחנו מתניעים את המכונית- אנחנו אלו שאוחזים בחייהם של רבים.
שכחנו שבגלל שיש לנו את הכוח העצום הזה בין הידיים- יש לנו את הצורך הכי גדול לרסן אותו.
איך זה שבעולם כל כך מתקדם אנחנו עדיין מסוגלים להרוג את עצמנו בכזו שיטתיות?
אנחנו מסוגלים לייצר מכוניות בעלות כוחות סוס שלא נראו מעולם, אנחנו יכולים לעוף, לצלול..
אבל אנחנו לא מסוגלים לרסן את הכוחות שאנחנו יצרנו כדי לא לפגוע באנשים כמותנו?
בשביל לא להרוס את החיים?!
-למה לא חשבנו שמהירות 300 קמ"ש במכונית משפחתית היא, איך לומר את זה, מיותרת!
-האם יש לנו בעייה להגביל מהירות של מכונית לפי קטע כביש?-
אם יצרנו תשלום אוטומטי בכביש 6 או תידלוק אוטומטי בתחנות פז,
למה אנחנו לא יכולים לומר למכונית מה מקס` המהירות לקטע הכביש שבה היא נוסעת?
-אם אנחנו יכולים לדעת מי שיכור או לא לפי הבל פיו, איך זה שלא חשבנו לייצר מכוניות עם מתקן מובנה של בדיקת אלכוהול?
למה לא ייצרנו מכונית שכלל לא תתניע אם האדם שיושב ליד ההגה הוא חסר כושר שיפוט?
-למה ההרג בכבישים הוא נושא שקרוב לכולנו אבל אף אחד מאיתנו לא נרתם למלחמה בו?
לא, אתה לא יכול ליסוע אחרי ששתית כמה כוסיות וודקה, גם לא אחרי אחת.
את מוזמנת להניח את הפלאפון בצד עד לסוף הנסיעה.
פקח את העיניים שלך- הרגע עברת באור אדום וכמעט התנגשת במשאית שחצתה את הצומת!
תתפכחו, תראו את מה אתם מחזיקים ביד ותבינו שאתם לא אחראיים רק לעצמכם ולגורלכם-
אתם אוחזים בנשמתם של רבים אחרים שנוהגים בזהירות
אתם אלו שתקבעו אם הולך הרגל הזה יחיה או ימות.
אתם אלו שתחליטו אם הילדים שלו ישבו לאכול איתו היום ארוחת ערב
או ישבו עליו שבעה.
מעכשיו, תשנו, תחליטו שאתם בוחרים בחיים.
שתיתם- אתם לא תנהגו, תנו לחבר לנהוג, תזמינו מונית, תצילו את עצמכם ואת החשובים לכם.
עייפים?!- תעצרו להתרענן, תורידו את המשענת ותנמנמו עד שתרגישו יותר רעננים.
מרגישים מגניבים?!- תראו את זה לאחרים, שימו חגורת בטיחות, שתי ידיים על ההגה
תראו לחברים שלכם שאתם יודעים איך להציל חיים, את החיים שלהם!
תרסנו את עצמכם על הכביש ותזכרו תמיד מה הכוח שלכם.
תזכרו שיש לכל אחד מישהו שמחכה לו בבית- גם לכם.
תשנו את הרגלי הנהיגה בישראל, תתקנו את מה שאתם יכולים לתקן, לפני שיהיה מאוחר מדי.
הלינקוקים להיום:
פינת התוכנית `רשיון להרוג` באתר `קשת`
אתר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים
פוסט אחד על חוויות נהיגה- מה אתם יכולים לשנות!
בואו גם אתם לחתום על העצומה
אור ירוק מנהיגה נהיגה נכונה במדינה מוכת מוות ואימה!
נ.ב.
מקווה שתסלחו לי על חוסר העידכון הנורא- הייתי שבוע בחופשה..
לתור מוטור
| |
|  כינוי:
the_beast בן: 37 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
