אחרי אין ספור ריצות לשירותים וריחות איומים של טיטולים, חזרת, חרוסת ושאר מכות, חיות ובכורות-
                                      ליל הסדר.. הסיכום!

בניגוד לשאר בתי ישראל שדואגים לאוכל, שלא יתקרר [ושהבטן לא תקרקר] אנו הגענו לאחר תלאות מרובות,
אחרי יציאת מצריים והרבה אחרי יצירת הפירמידות, אל האוכל המיוחל, שחוסל במהרה, אחרי שתי כוסות וכמה קטעי זימרה.
עד כמה שלילה זה אמור להיות רצוף ניקיון וחסר המולה- לא הייתה לנו ברירה אלא להתמודד עם כל מה שקרה.

מכת דם-
אחד מן הזאטוטים סובל ככל הנראה מצנרת מעט חלודה במעמקי אפו, דבר שגרם לו לטפטף דם על ההגדה, במקום טפטוף יין תוך אמירת זמרה.
זה נגמר בכתם על ההגדה, על החולצה והרבה מים שנשפכו על אף אחד, חסר תקנה.

מכת צפרדע-
מכה נוספת, חביבה למדי, שנתנה סימניה בזאטוט נוסף אף קטן יותר מן הקודם.
כל הערב הוא קפץ וקיפץ ממני אל אימו ואל אדם אחר.
מראה מלבב לחלוטין אך מעייף לחלוטין.

מכת כינים-
אלו הן הכינים שליוו את כלב המשפחה שנכנס מדי פעם לבית, לבדוק "מה נשתנה".
שהרי חיי כלב לא רואים בכל יום, כמה בני אדם שנפלה עליהם רוח שטות ולפתע החלו לשיר בקולי קולות.

ערוב-
זהו כלב נוסף שחדר בשעת לילה מאוחרת למוצב, למרות שהיה זה רק כדי לשאול "מה המצב[ה]".
הוא אכן נראה חביב למדי, שחור, קטן ולא מזיק לאף בעל חי.
אך אם קרציות הייתה מכה- הוא היה הסיבה.

דבר-
הרי הוא כלב המשפחה שוב, שנראה שעוד מעט הוא צונח לריצפה.
הוא אומנם שקט וקשה לתפוס אותו בתנועה, אולם מדי פעם בפעם נראה שהוא פשוט איבד את הנשימה!

שחין-
היא הגרדת שפרחה ונתנה סימניה בזאטוט מס` 2 שהוזכר קודם לכן בעניין ההצפרדעות. [מלשון צפרדעים]
יד ימין כוסתה בחלקה באדום ופיתחה מעט מוגלה.
יד שמאל אחריה, לא איחרה..

ברד-
הוא הגשם הפתאומי שצנח משמיים על לא כלום.
חופי ניצנים וההיפים הנוצצים [שעדיין במקום נמצאים] התבוננו בתמיהה בשמיים וחיכו לחלוף זעם וחלוף רוח. [סה"כ כל אלו בקשו לנפוש ולנוח!]
ואף נוספו על כך ממטרות הגינה, שבאמצע חג ובאמצע שמחה-
החליטו כולן בבת אחת, על צינון מהיר והרטבת שמיכה.
בעוד היינו עסוקים בקריאת ספרים ושעשוע-
הן החלו לפעול והרטיבו את מצב הרוח.

ארבה-
כמה ויטרינות שלא נסגרו, כמה מכות מחץ שלא הופעלו וכמה רשתות שלא חסמו..
הזבובים והברחשים הגיעו בכל המינים והצבעים.
ידוע כי בליל הסדר מדובר ב"כל דיכפין" אבל יש דברים שפשוט לא מכניסים!

חושך-
הוא שעון שבת שכיבה את החשמל ברגע בו דרכה רגלי על המפתן.
מכה רצינית זו לא הייתה, אבל עלוב נפש שכמותי מעדיף אור ולא חשכה.

מכת בכורות- ברגעים אלו ממש מתרחשת אחת במסך.
מודה אני כי הנני בכור והנני מכה ולפעמים בושה ואף חרפה
אך הסדר הזה התמודדתי די טוב עם הדברים
סה"כ מצאתי שאחרי כל ההגדות וכל ההיגדים
ואחרי שירים ואחרי שאר מינין
היה טוב וטוב שהיה.
מסרו שלום לדוד, לדודה
ותודה על הדגים!

כמה נ.ב.ים שראוי ורצוי ואף הכרחי להזכיר-
ארנבת המשפחה שעונה לשם שולה, התגלתה בסוף החג כ"שול", ממין זכר.
אכן, אותה אחת שנחשבה לבעלת איבר נקבי מגיל ינקות, התגלתה כבעל ביצים לכל דבר.
נותרה בעייה בגין כך שהרי לא היה ידוע איזה משבר זהות תעבור הקטן[ה]
מתוך כך הוחלט-
אחרי הוספת איברים נוספים והורדת סטראוטיפים שונים
אפשר עדיין לקרוא לה\לו בשם שולה.
ואשר לזאטוט ממכת השחין והצפרדע-
אל ארנבות שאוחזות בשם "שולה" ממין זכר, הוא פשוט יצטרך להתרגל.

מועדים לשמחה לכולם
          וחג פסח כשר ושמח [עד כמה שאפשר]

בשבוע שעבר פורסמה ב"עיתון תל-אביב" כתבה בנוגע לאלימות הגואה במערכת החינוך.
בנוסף לכך- מדובר לאחרונה בתקשורת אודות "ועדת דוברת" שמונתה כדי להכניס רפורמה לחינוך-
השאלה היותר חשובה לדעתי בנוגע לרפורמה בחינוך היא, האם היינו צריכים לחנך לדרך חיים לפני שלימדנו לחוכמה וידע?
האם מערכת החינוך, כפי שתוכננה להיות אחרי הרפורמה, באמת תענה על צורכי החברה הישראלית?
האם דברים חשובים יותר, שהיו אמורים לעלות לסדר היום, נפלו בין הכיסאות של כל הישיבות שנעשו על הוועדה..?

חיפוש על המילה "סכין" ב Ynet העלה את התוצאות הבאות:
כפ"ס: בת 13 ניסתה לדקור את חברתה בביה"ס   
צפת: מורה עצר בן 14 שניסה לדקור את חברו בביה"ס 
וחיפוש נוסף, הפעם על המילה "תלמיד" העלה את התוצאות הבאות:
חשד: תלמיד תיכון בטירה ניסה להצית את רכבו של המנהל 
מורה: תלמיד היכה בבטני ההרה; התלמיד: התגוננתי 
אישום: התלמידים ביצעו מעשה מגונה בפני מורה 
נדקר בגלל "זכות קדימה" בכניסה לכיתה 

ב2004 חלה עלייה של 45% בכמות עבירות שבוססו על אחזקת סכין במוסדות לימוד.
מישהו מוכן להסביר לי, או למורה שנדקר מבן ה-8, מה לעזאזאל הוא עשה עם סכין ביד?
הנורמה החברתית-ישראלית היום היא להסתובב ככל הנראה עם סכין\אגרופן\אלת בייסבול בתיק, אחרת אני לא מצליח למצוא לכך שום הגיון.
סכין משמש לחיתוך בשר עוף, קיצוץ ירקות. ובמקרה של חדר מורים- פתיחת שקיות חלב וקילוף תפוח לכל היותר..
האם מעתה יצטרכו לנעול את כל כלי המטבח בחדר המורים, מחשש שדעתה של תלמידה נוספת תיטרף עליה והיא תחל לרדוף אחר חברותיה באיומים ובקללות תוך נפנוף בסכין?
ובכלל- איפה כל זה מתחיל?

יש דבר אחד שמערכת החינוך בארץ חייבת להבין ולהפנים ואולי לקבל מהמגזר הדתי [שלא מיישם גם הוא את הדברים שהוא אומר]-
"דרך ארץ קדמה לתורה"- לא, לא חייבת להיות זו תורה שירדה אלינו בסיני מן השמיים באש ובקולות שופר חזקים, יכול להיות שמדובר אף בתורת ההיסטוריה או בתורת היחסות.
כדי ללמד בארץ הזו ובכל ארץ אחרת, ילדים בני גיל העשרה [או לפני גיל העשרה אפילו]- רצוי יהיה לחנכם לצורת קבלה, פתיחות וכבוד למורה שעומד מולם. אחרת כל למידה שהיא לא תהיה אפקטיבית.
התלמידים, ברגע שיכנס המורה לכיתה, יחלו לזרוק עליו נייר במקרה הטוב ויעברו עם הזמן למשהו מעט יותר כבד- אבנים למשל.
אם מישהו לא יעשה דבר בנידון- הרחוב יעבור לבית הספר והדבר היחיד שיצטרכו ללמוד בבית הספר זה איך לגונן על עצמך ולחיות בכבוד לצד כנופיות שצצות כמו פטריות אחר הגשם.
אם מישהו לא יעשה דבר בנידון- דו"ח וועדת דוברת לא יצא לפועל משום שלא יהיו מורים שיהיו מוכנים לסכן את חייהם בשביל ליישם אותו.
אני מניח שלא יהיה אכפת לרבים שלימור לבנת תאבד את מקום עבודתה בשל הרס של משרד החינוך.
אבל האם יהיה למישהו אכפת כשהילד שלו יחזור עם תפרים בבטן, מהמקום שבו היה אמור ללמוד ולהחכים?..

דבר חשוב מאוד שרבים במשרד החינוך לא השכילו, למרות תפקידם, להבין. הוא העובדה שהכל באמת מתחיל בחינוך בבית.
אדם שגדל על ערכי עזרה לזולת וכבוד הדדי- יישם אותם בבית ספרו על חבריו [ויחטוף מכות ויהיה מנודה מהחברה ברגע שינהג כך..]
אדם שגדל על מכות, קללות ואגוצנטריות- יישם את אותם דברים בדיוק על חבריו [ויקבל כבוד, יועלה לדרגת `מלך הכיתה` וירכוש לעצמו חברים רבים..]
הילדים הם המראה של הוריהם ומראה בתיהם בבית הספר- דרך הילד אפשר ורצוי ללמוד הרבה על הבית בו הוא חי ועל החינוך שאותו הוא מקבל.
דרך הלמידה הזו ראוי גם ליישם תוכנית ולבסס וועדות, שיכנסו לכל בית ובית בישראל כדי לשנות חינוך קלוקל שעלול לפגוע בחברה.
במקום לפטר 4500 מורים- קחו אותם והציבו אותם בכיתה, שיתבוננו, שילמדו- שישנו את פני החברה העתידית שלנו.
תנו למורים שלנו לשנות את העתיד של הדורות אחרינו לטובה- לחיים.

רעיון `האח הגדול` לא נשמע מושך במיוחד לאור הרצון לפרטיות.
אך מן הראוי שבהתאם לחוקי המדינה שאנו חיים בה, [שרובם לא מיושמים אגב] ייושם החוק שנוגע לביטחון הכלל, אף אם הכלל הוא הסיכון לעצמו- יהיה ראוי לטפל בבעיה הזו מן השורש.
הרי אם הכלל מהווה סיכון לעצמו, עם הזמן, לא ישאר כלל בכלל- וגם דו"ח ועדת דוברת וגם לימור לבנת וגם המורים והתלמידים וההורים לא יעזרו לשנות את זה כבר.

אני יודע שיש את ההתנתקות על הפרק, ליל הסדר בפתח והמורים כבר מחכים למכתבי פיטורים בפנים נפולות.
אבל אם הממשלה הזו רוצה לקום בשלב מסויים- רצוי לעשות רפורמה בחינוך הפרטי, בבית.
אם אנחנו רוצים עתיד בארץ הזו אנו חייבים לשנות את פני החברה שלנו, כדי לשמור על ילדנו.