
מעבר לזה שכולם מתוסבכים נפשית כמובן..
הפסימי- [קחו לדוגמא את זה שכותב את שורות אלו] חושש תמיד ורואה רק שחורות, כאשר אפשרי בהחלט שההפך הוא זה שיקרה.
האופטימי- [קחו לדוגמא את זה שעומד בצומת עם פאות ומדבקות של `הכל לטובה`] יראה מסטול רוב זמנו, עם חיוך טיפשי מרוח על פניו.
הפסיבי- הוא זה שתמיד יחכה שהצד השני יפעל, לכן הוא יפספס לרוב הזדמנויות טובות להשיג דברים שרצה בהם.
האקטיבי- [גם הוא יכול להיות ההיפר-אקטיבי שקופץ בצומת לצלילי מוזיקה חסידית] ירוץ לרוב לעשות דברים אלו ואחרים ראשון. זה די מעצבן לפעמים.
אז מה בין כולם?
אוהו, יש הרבה.
מעבר לעובדה שמדובר בבלוג שדיבר לא מעט על אהבה ורגשות,
יש כאן הרבה פרספקטיבות על החיים וצורות הצגה שונות.
לא מעט יצרתי כאן פוסטים שמדברים על פסימיות תהומית ורצון להעלם עד שהכל יסתדר.
לא מעט יצרתי כאן פוסטים שמראים לכולם שבמקום להעלם- אפשר פשוט להמשיך למחר.
ההתנדנדות הזו בין טוב לרע, פסימיות לאופטימיות והניסיון ליצירת שמחה, הביאה אותי למחשבה.
כיצד כל אחד מאיתנו מסתדר עם צרותיו שלו?
מהי דרך ההתמודדות של כל פרט ופרט מאיתנו?!
ובכן- כאן נכנס לפירוש הקשר שהוזכר בכותרת.
אדם פסימי, יהיה פסיבי לרוב.
הכל אצלו כבר ברור מראש, מכוון לרעה ונועד לכישלון, לכן לא ראוי להתאמץ כדי להגיע למטרה מסויימת.
אדם אופטימי יהיה אקטיבי לרוב.
תחושה ה"היי" והחיוך המקובע על הפנים הם חלק ממנת חלקו של אדם שכזה.
הוא ימשיך בעבודתו גם כאשר יראה שהכל אבוד ואין כל סיבה להמשיך לנסות.
לא פעם קרה שאדם שכזה הציל אדם אחר ממוות..
"החיים הם כמו זין.
הם יכולים להיות מעניינים מפרספקטיבה מסויימת..
"
תכירו, החתימה החדשה שלי.
החתימה הכי נכונה שיכלה להיות לי.
לא מדובר בחיים קשים או חיים קלים. אין קיטלוג שכזה למושג "חיים".
יש חיים מעניינים ויש חיים לא מעניינים.
חיים של אדם אופטימי וחיים של אדם פסימי.
זה יסתכל על החיים בתור דרך מהנה שיש לה סוף טוב וכמה רווחים באמצעה.
וזה יתבונן על החיים דרך משקפיים שחורות שמציגות כל רווח בתור פרח שבזמנו יקמל ויבול.
הכל תלוי בפרספקטיבה ובתפיסת עולמו של האדם, שנודד בדרכי החיים השונות.
תסתכלו להבא על אותו אחד שעובר בצומת או רוקד לצלילי "ננחנחמנחמןמאומן"
רואים את הקמטים האלו ליד העיניים שלו?
אלו קמטי חיוך.
יש בי מן הקנאה לאנשים שכאלה, המסוגלים לחייך על אף כל הצרות שקורות אותם.
כן, גם הם אנושיים וגם להם יש רגעי עצב ומלנכוליה תהומית שנופלים עליהם.
אבל בטוח אני שהם יודעים להתגבר עליהם בעזרת האמונה שלהם.
האמונה החזקה שלהם שאומרת שהכל יהיה טוב, בסוף..
כל אחד בזווית המבט השונה שלו, יכול ללמד עוד פרק על החיים.
החיים מורכבים ממשתנים שונים שמקבלים ערכים שונים כל יום מחדש.
כל הערכים האלה, כל המשתנים יחד, מקבלים משמעות מסויימת רק על פי דבר אחד-
זווית המבט של אותו אדם.
הוא זה שיקבע האם הפיטורים הם תחילת דרך חדשה והשתחררות ממוסכמות, או שמא סוף הדרך.
הוא זה שיקבע האם נפילה היא סופית, או שמא יש איזה שריג להאחז בו ולעשות את הדרך חזרה למעלה, לאט ובטוח.
מותר לשבור מוסכמות בשביל שהחיים יהיו מעניינים, כל עוד זה לא פוגע באחרים.
שברו אותן, השתמשו בשברים כדי ליצור משהו חדש, מעניין ומלהיב.
צרו לעצמכם את הדרך שתעשה לכם טוב, שתגרום לכם לראות הכל במבט מחוייך ונלהב.
אין צורך לרקד בצמתים ולסכן לעצמכם את החיים.
אפשר פשוט, קצת אחרת, להסתכל על הדברים.
נ.ב.יה:
בהצלחה לאחותי בשיעורי הנהיגה שתחל לקבל בקרוב
והרבה הצלחה לנבחני הבגרויות ולאלו שרוצים לנסות לשנות שבר-מה בחייהם.
הלינקיה: