לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2005    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2005

מה בין פסימי, אופטימי, פסיבי ואקטיבי?


 
מעבר לזה שכולם מתוסבכים נפשית כמובן..
 
הפסימי- [קחו לדוגמא את זה שכותב את שורות אלו] חושש תמיד ורואה רק שחורות, כאשר אפשרי בהחלט שההפך הוא זה שיקרה.
האופטימי- [קחו לדוגמא את זה שעומד בצומת עם פאות ומדבקות של `הכל לטובה`] יראה מסטול רוב זמנו, עם חיוך טיפשי מרוח על פניו.
הפסיבי- הוא זה שתמיד יחכה שהצד השני יפעל, לכן הוא יפספס לרוב הזדמנויות טובות להשיג דברים שרצה בהם.
האקטיבי- [גם הוא יכול להיות ההיפר-אקטיבי שקופץ בצומת לצלילי מוזיקה חסידית] ירוץ לרוב לעשות דברים אלו ואחרים ראשון. זה די מעצבן לפעמים.
 
אז מה בין כולם?
אוהו, יש הרבה.
 
מעבר לעובדה שמדובר בבלוג שדיבר לא מעט על אהבה ורגשות,
יש כאן הרבה פרספקטיבות על החיים וצורות הצגה שונות.
לא מעט יצרתי כאן פוסטים שמדברים על פסימיות תהומית ורצון להעלם עד שהכל יסתדר.
לא מעט יצרתי כאן פוסטים שמראים לכולם שבמקום להעלם- אפשר פשוט להמשיך למחר.
ההתנדנדות הזו בין טוב לרע, פסימיות לאופטימיות והניסיון ליצירת שמחה, הביאה אותי למחשבה.
כיצד כל אחד מאיתנו מסתדר עם צרותיו שלו?
מהי דרך ההתמודדות של כל פרט ופרט מאיתנו?!
 
ובכן- כאן נכנס לפירוש הקשר שהוזכר בכותרת.
אדם פסימי, יהיה פסיבי לרוב.
הכל אצלו כבר ברור מראש, מכוון לרעה ונועד לכישלון, לכן לא ראוי להתאמץ כדי להגיע למטרה מסויימת.
 
אדם אופטימי יהיה אקטיבי לרוב.
תחושה ה"היי" והחיוך המקובע על הפנים הם חלק ממנת חלקו של אדם שכזה.
הוא ימשיך בעבודתו גם כאשר יראה שהכל אבוד ואין כל סיבה להמשיך לנסות.
לא פעם קרה שאדם שכזה הציל אדם אחר ממוות..
 
"החיים הם כמו זין.
הם יכולים להיות מעניינים מפרספקטיבה מסויימת..
"
תכירו, החתימה החדשה שלי.
החתימה הכי נכונה שיכלה להיות לי.
לא מדובר בחיים קשים או חיים קלים. אין קיטלוג שכזה למושג "חיים".
יש חיים מעניינים ויש חיים לא מעניינים.
חיים של אדם אופטימי וחיים של אדם פסימי.
זה יסתכל על החיים בתור דרך מהנה שיש לה סוף טוב וכמה רווחים באמצעה.
וזה יתבונן על החיים דרך משקפיים שחורות שמציגות כל רווח בתור פרח שבזמנו יקמל ויבול.
הכל תלוי בפרספקטיבה ובתפיסת עולמו של האדם, שנודד בדרכי החיים השונות.
 
תסתכלו להבא על אותו אחד שעובר בצומת או רוקד לצלילי "ננחנחמנחמןמאומן"
רואים את הקמטים האלו ליד העיניים שלו?
אלו קמטי חיוך.
יש בי מן הקנאה לאנשים שכאלה, המסוגלים לחייך על אף כל הצרות שקורות אותם.
כן, גם הם אנושיים וגם להם יש רגעי עצב ומלנכוליה תהומית שנופלים עליהם.
אבל בטוח אני שהם יודעים להתגבר עליהם בעזרת האמונה שלהם.
האמונה החזקה שלהם שאומרת שהכל יהיה טוב, בסוף..
 
כל אחד בזווית המבט השונה שלו, יכול ללמד עוד פרק על החיים.
החיים מורכבים ממשתנים שונים שמקבלים ערכים שונים כל יום מחדש.
כל הערכים האלה, כל המשתנים יחד, מקבלים משמעות מסויימת רק על פי דבר אחד-
זווית המבט של אותו אדם.
הוא זה שיקבע האם הפיטורים הם תחילת דרך חדשה והשתחררות ממוסכמות, או שמא סוף הדרך.
הוא זה שיקבע האם נפילה היא סופית, או שמא יש איזה שריג להאחז בו ולעשות את הדרך חזרה למעלה, לאט ובטוח.
 
מותר לשבור מוסכמות בשביל שהחיים יהיו מעניינים, כל עוד זה לא פוגע באחרים.
שברו אותן, השתמשו בשברים כדי ליצור משהו חדש, מעניין ומלהיב.
צרו לעצמכם את הדרך שתעשה לכם טוב, שתגרום לכם לראות הכל במבט מחוייך ונלהב.
אין צורך לרקד בצמתים ולסכן לעצמכם את החיים.
אפשר פשוט, קצת אחרת, להסתכל על הדברים.
 
נ.ב.יה:
בהצלחה לאחותי בשיעורי הנהיגה שתחל לקבל בקרוב
והרבה הצלחה לנבחני הבגרויות ולאלו שרוצים לנסות לשנות שבר-מה בחייהם.
 
הלינקיה:
לחיות עם איידס- האתר של ג`וני ג`רוזלם. אדם נפלא, נושא חשוב.
פורום איידס בתפוז- בניהולו של הנ"ל. מקצועי ומציע מענה מהיר.
תנו לחיות לחיות- כל מילה נוספת מיותרת..
נכתב על ידי the_beast , 28/6/2005 11:08   בקטגוריות הרהורים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד על אהבה- אחת רחוקה.


כן, אני יודע שלא עדכנתי הרבה זמן.
אבל מישום מה הסטטיסטיקה מראה כניסות של אנשים.
לא מובן בדיוק למה ומה הם מחפשים בבלוג הזה אבל כל עוד הם נהנים..

ואם כבר בחיפושים עסקינן..
אני נתקל ביותר ויותר אנשים שמחפשים אחר דבר כל כך חמקמק שנקרא אהבה.
יצור לא מובן בעליל שיש בו את הכוח לשנות עולמות לטובה ואף להרוס אותם במאית השנייה.


אני ועוד רבים אחרים מודעים לעובדה שהאהבה היא האוויר שלנו לנשימה.
אינני היחיד שהנושא הזה נותן לו כוח להמשיך הלאה בחיי היום יום ובפרט בלימודים הכל כך מכבידים.
אינני היחיד שחש מנוכר בכל פעם שהוא עובר בקניונים השונים ורואה זוגות מתחבקים ומתנשקים.
ואינני היחיד שעל-אף שהוא מוצף בחברים, חסרות לו זוג עיניים וחיבוק חם בין הסדינים.
עד כמה שמדובר בנושא קיצ`י ומגעיל לעיתים- זה צורך בלתי מובן של הרבה אנשים.


במהלך השבועות האחרונים רציתי לכתוב דברים רבים.
על הרצח, תאונת הדרכים, האונס, הסוסים ובמיוחד- שלא מדובר בעצם במקרה יחיד ומיוחד.
הפשע גובר והאלימות גואה ונראה שעוד מעט כבר לא תיוותר בידינו ברירה אלא להרוס את הכל ולהתחיל מן ההתחלה.
במהלך השבועות האחרונים היו עלי הרבה לחצים ולכן לא הספקתי להעביר לכאן כמה מילים.
וכעת, לאחר שעלה בידי הדבר אני מגלה- שטוב שכך היה.

אני מבחין עכשיו בנושא מרכזי שמאחד את כל הפרשיות האחרונות.
כל הרציחות, מקרי האונס הרבים, האלימות, החדירה לפרטיות, חוסר האונים והפחד של אנשים רבים.
הבנתי אחרי כל כך הרבה שבועות של שתיקה,
שיש דברים במדינה הזו שראויים לפרספקטיבה מעט שונה.

אינני יכול לחשוב על דרך תיקון טובה לכל מה שנעשה כאן, קטונתי מלהציע פיתרון לבעיה.
אך כן חשבתי לא מעט על שורש העניין, על ההתחלה.
ותאמינו או לא- הגעתי למסקנה ששורש הבעייה מתמקד ב.. אהבה.

אני לא מנסה להיות פסיכולוג בגרוש, אפילו אם כך זה יישמע.
אבל עצם הבעייה נתון באהבה שלא ניתנה.
ילדים רבים ונערים שהתדרדרו לאלימות, פשע וסמים- הם אותם אלו שסבלו בעבר במשפחה.
נפשות רבות שעברו יותר מדי בחייהם וראו יותר מדי זוועות, מעבירים הלאה את הכאב ואת הרצון למות.


מי שאמר שהכל מתחיל מהבית צדק.
אבל לא מדובר רק בחינוך. עצם היחס שאנשים מקבלים בתקופת הילדות וההתבגרות שלהם- הוא שקובע את האנשים שיגדלו להיות.
מי לסכין השחיטה והרצח ומי לאיזמל הניתוחים..
מי לאונס ולמעשי סדום ומי לחיבוקים אוהבים ומחזקים.
היחס שקיבלנו בילדותינו הוא היחס שנעביר בבגרותינו.

האהבה שקיבלנו כשהיינו קטנים היא האהבה שנחזיר לאחרים כאשר נעבור לעולם המבוגרים.
או בכלל- בעודנו עדיין נערים.

אנשים רבים מחפשים את הפיתרון למצב הנוכחי, אני כבר נואשתי.
כל פעם כשאני מתבונן אל העתיד אני רואה אנשים מנותקים ותלושים [ומצטער על הקונוטציות שמתעוררות] מסתובבים ברחובות הרוסים מוכי אלימות.
אני יודע שאני פסימי מטבעי ושאין כל בסיס ממשי לתחזית שלי, אבל מצד שני אי אפשר להבטיח שהדבר אינו אפשרי.


האהבה הרחוקה שאני מזכיר כאן היא אותה אהבה שרחקה מאותם אנשים שהיו זקוקים לה.
אנשים תרים אחר האהבה הזו בצורותיה השונות, מכיוון שזהו אכן אוויר לנשימה.
זה כוח, עוצמה, נחמה ולא פעם גם ההפך- חולשה, ומכאוב.
אהבה היא הדבר שמניע אנשים רבים למעשים מסויימים, שיכולים להיות גם כן טובים וגם רעים.
והריחוק ממנה שיוצר וואקום של רגשות- מביא את אותן נפשות לפעולות לא חיוביות.
הכוח לאהוב הוא גם הכוח להכאיב.. הכוח לאהוב גם נותן את הכוח להמשיך.

אהבה, כמו שהייתה עד היום- היא דבר נורא הפכפך שחייבים לשים לו גבולות ולנטר אותו.
שמא כל הרגשות יפרצו מתוך הלב ויגרמו לו לאדם לעשות מעשים שלא יעשו.
מה עושים מכאן הלאה?!
זו ההחלטה שלכם,
אני את שלי כבר כתבתי.

הנ.ב.יה:
עברתי טסט ראשון ותאוריה ראשונה והצטרפתי למעגל הנהגים המאוד לא שפויים במדינה..
עכשיו רק צריך לחכות שלושה חודשים ולקוות שלא נעשה תאונה.
ואם בתאונות עסקינן- יצאתי היום מאחת כזו עם כאבים בכל הגוף ואופניים הרוסות, לפחות הפרונט.
מי אמר שאני יודע לרכוב על אופניים!?
אה כן, כמובן שנכשלתי במתמטיקה מועד א`.
anyone for round 2?

הלינקיה:
כמה דברים שלדעתי ראויים להצצה, או בעצם ליותר..
הדפיוצר של איילת, אחת נהדרת שכותבת.. קצת אחרת.
המדריך למתנשק- פרי ידה ומקלדתה של אנה, מפורום `סקס לנוער`. לכל אלו שקצת מבולבלים בנושא.
פורום התנדבות לצה"ל- שאני חושב שאמור לקבל מקום של כבוד או לפחות צל"ש ווירטואלי על מעלליו.
פורום תמיכה לנושא שיתוק מוחין וCP. ואני לא חושב שיש צורך בעוד מילים כדי לתאר את עבודת הקודש שנעשית שם..!



      וכולי תקווה שאת חג השבועות הזה, בניגוד לשבועות האחרונים-
                                    נעבור בשקט ובשלווה, ללא אירועים חריגים..
 חג שמח!!

נכתב על ידי the_beast , 12/6/2005 18:17   בקטגוריות עצוב  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  the_beast

בן: 37




4,569
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לthe_beast אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על the_beast ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)