יומנה של מישמיש

הזמן עובר לו

ואני גדלה

ובכלל לא שמתי לב כמה זמן עבר מאז שכתבנו לכם לאחרונה...

סליחה שלא כתבתי , אבל החיים זורמים- אתם בטח מבינים..

יש לי המון המון מה לספר אבל מרוב שיש הרבה אני לא יודעת מאיפה להתחיל..

אתחיל בתודה!!

תודה לחברות שלי מהפורום, שכעסו על אמא ואבא שלא הביאו אותי למפגש,

תודה לכן שהזכרתן לנו שלא עדכנו אותכם המון המון - (יותר מידי) - זמן...

אוהבת אותכם

היום אני בת 10 חודשים (לפחות היום שנשאר- שזה עוד 4 דקות לסוף היום)

אמא ואבא אמרו שלא חוגגים לי 10 חודשים, ושנחכה בסבלנות עוד חודשים ואז תהיה לי מסיבת יומולדת לגיל שנה..

הייתי -אם אתם זוכרים- בשיעורי אלוף, אמא אבא ויריב למדו אותי איך להתנהג, מה מותר ומה לאסור, איך להקשיב ולמי..

אני חייבת להודות שזה היה קשה, אבל משתלם.

עכשיו אני די מקשיבה לאבאמא, וכמעט תמיד כשהם קוראים לי אני עוזבת את מה שאני עושה ובאה.

כן, צריך עוד לעבוד על זה, אני יודעת שאני צריכה להקשיב תמיד ולא רק כמעט תמיד..

אני יודעת שאני אעשה את זה- כי זה כדאי לי! וזה כיף!

בזכות זה שאני מקשיבה ובאה מיד

אבא מוריד אותי בלי חגורה ואנחנו רצים ומשחקים ביחד, כל יום עם הכדור הגדול והורוד שלי.

כן, שמגיעים לחולות- לשטח הטבעי, הם משחררים אותי ונתנים לי לרוץ, לפעמים אבא בכלל לא שם לי חגורה, חוץ מכשבאים כלבים זרים שהוא מפחד מהם אז הוא קושר אותי שאני אגן עליו.......

וככה אני פוגשת מלא חברים ומשחקת איתם.

ממש כיף לי

טוב, מאוחר בלילה,

מבטיחה לעדכן אבל עכשיו אני כבר עייפה

והריח של האוזני המן שאמא אפתה מדגדג לי באף.

הולכת לראות אם יתנו לי ביס

לקלוקי אהבה

מישמיש