יומנה של מישמיש

הי חברים שלי,

אני שבה לעדכן אתכם אחרי מלא זמן שלא הייתי כאן.

החיים שלנו די זורמים, והזמן עף בלי שאנחנו שמים לב.

אני כבר בת 10 חודשים וחצי, ואמא אומרת שלכבוד היומולדת נעשה טיול גדול גדול

היא אומרת שזו המתנה הכי יפה שיש, ואפילו ארגנה לעצמה טיול לכבוד יום ההולדת שלה..

ואני? מאמינה לה. כי גם אני אוהבת לטייל ולרוץ במקומות כיפיים.

הימים האחרונים עוברים ממש בכיף, אבא לימד אותי ללכת בלי רצועה ואני כבר ממש מקשיבה לו שהוא קורא לי, אפילו למדתי להוציא זבל מהפה כשאמא ואבא אומרים לי .

אני יודעת אני לא אמורה לקחת זבל לפה מההתחלה, אבל זה כ"כ מפתה...אני לא תמיד עומדת בזהL

בלילה האחרון ישנתי לא טוב כ"כ

היו מלא רעשים, גשם ברקים שסנוורו אותי, והכי מפחיד היה רעם בום כזה גדול, שנראה לי שהוא היה ממש מעל הבית שלנו.

כלומר היו מלא רעמים, אבל זה הבהיל אותי והעיר אותי, אפילו את אבא ואמא הוא העיר.

אז אמא לקחה את המיטה שלי ושמה לידה. אבל לא הסכימה ללטף אותי.

שמעתי אותה מסבירה לאבא שאם הם ילטפו אותי אני אלמד שזה בסדר לבקש צומי כשאני פוחדת וזה רק יחזק לי את הפחד...

בבוקר קמנו כרגיל, ואבא לקח אותי לטיול.

הבוקר הייתי קצת נודניקית לאבא, ולקח לי חצי שעה עד שעשיתי קקי.

נו מה אני אעשה, היה אויר טוב בחוץ, הגשם שטף את כל האכסה והיה לי כיף...

אבל אבא קצת היה לחוץ בזמן לצאת אח"כ... אז לא הפרעתי לו

אמא הלכה קצת אחרי אבא,

וכצ'ופר היא שמה לי חתיכת קבנוס בתוך עצם הכרסום שלי..

אחלה קבנוס

אבל למה לשים אותו עמוק כדי שלא אגיע?

איזו אמא מוזרה יש לי J

בכל מקרה,

עכשיו הימים שלנו קצת פחות עמוסים אז נשתדל לחזור לעדכן בתדירות גבוהה יותר

ליקלוקי אהבה,

ויום נפלא

נ.ב. תראו איזה סימן חיים שאני אראה שלא שכחתם אותי ושאני לא כותבת לאויר??

נשיקות

מישמיש