בין גיהנום לגן עדן

השיר של דיוויד בואי "life on mars?" זה אחד השירים הראשונים מזה זמן רב שהרגשתי צורך לנתח. הכרתי אותו רק השבוע, כשהמורה שלי לגיטרה הביא לי אותו בשיעור... מבחינת אקורדים זה השיר הכי קשה שהוא נתן לי עד עכשיו, ואני אפילו לא התחלתי לנסות לנגן אותו עדיין. אני מפחדת. 

אבל ברגע ששמעתי אותו היה לי ברור שזה לא שיר שאני יכולה לתת לו לחלוף על פניי מבחינת הליריקה, מבלי לנסות להבין אותו. רוב השיר לא מסובך יותר מדי מבחינת המשמעות הכללית... ברור שהוא מדבר על העיוורון של האדם הקטן שהולך בזרם ולא מנסה לחשוב מחוץ לקופסה ולראות מה לא בסדר פה ואיך מנצלים אותו, ומעביר ביקורת על חוסר הרצון לפקפק ולראות את הדברים שלא בסדר בעולם הזה. יש הרבה רפרנסים שאני פחות מכירה ונוגעים בתרבות האמריקאית/בריטית, אבל גם מבלי להכיר אותם אפשר לנחש את המשמעות ולחבר לרעיון הכללי. 

אבל דבר אחד נשאר ולא מתחבר לשיר בבירור, ונותר לפרשנותי האישית - השורה הקריטית ביותר בשיר, אקורד הסיום, החלק המרכזי, שם השיר - למה דיוויד בואי מתכוון כשהוא אומר "is there life on mars?"

המשפט שלפני זה בעצם אומר (תירגום חופשי) שמערכת המשפט ואכיפת החוק מענישה את "הפושעים הקטנים" במקום לרדוף אחריי "הדגים הגדולים" מתוך אינטרסים של האנשים שמניעים את המערכות האלו ועומדים בראשן, ואז הוא תוהה אם אותם אנשים מודעים לכך (כשבעיניי הוא בעצם מדבר על הדרך בה דברים מנוהלים שלא לטובת האזרחים אלא לצורך קיום אינטרסים של בעלי ההון בעזרת אנלוגיה לעולם המשפט, שאמור להיות הצודק ביותר ובעצם גם הוא מכור). האם האנשים הקטנים בחברה פותחים את עיניהם ורואים שמנצלים אותם? שהבדיחה היא בעצם עליהם? ואז הוא שואל אם יש חיים על מאדים. למה דווקא המשפט הזה? 

אז בנושא הזה אין לי תשובה אחת שהיא הנכונה בעיניי. אני מניחה שיש בשאלה הזו מן אירוניה במקום מסוים, אולי שהוא התכוון להגיד שבשביל האנשים שחיים בחברה הזו הפקפוק בדרך החיים הקיימת והשאלה "למה הדברים עובדים ככה?" ו"למי יש אינטרס שהדברים יעבדו בצורה הזו?" מעניינת בערך כמו השאלה האם יש חיים על מאדים - כלומר לא רלוונטית כלל. כמו שרובנו לא שואלים את עצמנו אם יש חיים על מאדים ביום יום שלנו, כך אנחנו גם לא שואלים את עצמנו את השאלות הלאה, אלא פשוט מקבלים את הדברים. 

דבר נוסף שחשבתי עליו, למי שקרא את הספר "מרד הנפילים", זה שבעיניי השורה הזו היא מעיין "מיהו ג'ון גאלט?". שאלה שאנשים שואלים במן משיכת כתפיים, כשמשמעות השאלה היא בעצם שאין תשובה על העניין. המשפט הזה נאמר בספר בכל פעם שמישהו שואל שאלה רלוונטית שאנשים לא יודעים כיצד להתמודד איתה, וזו הדרך שלהם להגיד לבן שיחתם שאין על זה תשובה, שזו שאלה כללית בלי פתרון. 

ג'ון גאלט, כמו חיים אחרים אפשריים על מאדים, מסמל את האפשרות לשינוי, לעולם חדש, לפריצת דרך. השאלה שאנשים לא שואלים, אבל אם ישאלו אותה את עצמם ברצינות ובאמת ינסו להגיע לתשובה, כנראה שהם יתקלו באמיתות שהם לא רוצים לראות. וברגע שהם יצליחו לראות (על אף חוסר הרצון הבסיסי והפחד משינוי), הם יילחמו כדי לשנות את המצב. 

אז האם יש חיים על מאדים? גם אם כן, כדי לדעת את התשובה צריך להתאמץ, לחקור ולנסות להגיע לתשובה בכוח. אבל אולי אפילו יותר חשוב - כדי להגיע לתשובה לשאלה הזו הדבר הראשון שחייב לקרות הוא שהשאלה הזו תישאל. כמו שהשאלה מיהו ג'ון גאלט הייתה חייבת להישאל ברצינות ולא להיאמר כעובדה כדי להגיע לתשובה, דיוויד בואי אומר את אותו הדבר רק במשפט "סתמי" אחר - שואל את השאלה, ומקווה שהיא תעורר באנשים את הצורך לשאול השאלות הנכונות, בתקווה שהם יגיעו לתשובות הנכונות. 

כך שבין אם דיוויד בואי מציין את השאלה הזו בניסיון להמחיש את העיוורון של הציבור, או בניסיון לגרום לאנשים לחשוב ולשאול - הרעיון הוא אותו רעיון. להעביר ביקורת על קבלת המציאות הקיימת ללא עוררין, ולנסות ולטלטל את "האדם הקטן". זו דעתי לפחות, בהמשך לנקודת המבט שלי על השיר שתיארתי מקודם.

לא להאמין, הרצאה אחת של הקורס לסוציולוגיה ביום הפתוח ואני מושפעת עד כדי כך. מה יקרה כשאני אתחיל את התואר? 

:-)