טוב, עברו כבר שבועיים-שלושה מהפוסט האחרון, ואני יכולה להגיד שאני מתמודדת לא רע. למי שלא קרא, גיליתי שלבחור שיש לי רגשות אליו יש חברה, והיה לי קשה לקבל את זה. כמובן שעכשיו אני מודעת לעובדה שדי הגזמתי בתגובה שלי... לא רק שמאוהבת זו מילה חריפה מדי, גם הריחוק הכפוי ממנו עושה לי ממש טוב. במקום מסוים. את כל האנרגיה שהשקעתי בהתחלה במחשבה עליו ועל החברה שלו עכשיו אני משקיעה באיך לא להתייחס אליו ולהתעלם ממנו, ואין ספק שזה הרבה יותר בריא.
אני גם חייבת להגיד שזה הרבה יותר כיף. אני מנסה ללכת בגבול העדין של להיות אדישה לחלוטין ומקצועית נטו מבלי להיות מגעילה ממש, ז"א ליזום שיחות רק בפן המקצועי ולא לתת יחס כשלא צריך. ויש משהו ממש מספק בלראות אותו מנסה להשיג יחס, ולהתעלם:-)
בקיצור המצב במגמת עלייה. למרות שאני חייבת להגיד שמתחיל להציק לי הלבד... יותר מדי זמן אין לי מישהו. נעזוב את זה שעברה יותר משנה וחצי מאז החבר הרציני האחרון, ויותר מארבעה חודשים מאז הבחור האחרון שיצאתי איתו. וגם עכשיו פתאום יש שקט, אין אפילו עניין או התחלה של משהו... לבחור שרציתי יש חברה, ואת מה שהתחיל עם איזה בחור מהמסיבה קטעתי יום לפני שגיליתי שיש לבחור שרציתי חברה (צעד שאני בטוחה שלא הייתי עושה אם הייתי יודעת שהוא תפוס). כך שעכשיו יש שקט, ואני לא אוהבת את זה. גם לחברה הכי טובה יש פתאום חבר, והיא בשלב של ההתחלה והריגושים וחוסר היכולת להוריד את הידיים אחת מהשני, וכמה שאני מפרגנת לה זה כל פעם מחזיר אותי אחורה לאקס.
ורומנטיקה בצד (כי כמה אפשר להתעסק בזה), בצבא המצב לא רע. אני מרוצה מהמקום שאני נמצאת בו ומההספק, אבל עדיין לא יכולה להפסיק לדבר על השחרור. כרגע התאריך הוא תחילת אוקטובר, אבל אני בטוח אשאר עוד קצת כי המחליף שלי מגיע יום לפני העזיבה שלי, וזה כבר לא הגיוני. למרות שבכל מקרה תכננתי לחתום על חל"ת, כי אני טסה ביולי לשלושה שבועות באלסקה-וושינגטון-ניו יורק! טיול חלומות. זה מוזר איך שאפילו שטוב לי ואני לא יכולה לדמיין את החיים בלי הצבא, או שמישהו אחר יהיה בתפקיד שלי, אני עדיין לא יכולה להפסיק לחשוב ולתכנן את כל מה שקשור לשחרור. ארבעה חודשים זה כלום, זה טס בטיל... והחיים מחכים לי.
האמת היא שאני ממש לא מרגישה מוכנה ללימודים. ז"א אני כבר מתה להתחיל ואני שמחה שאני מתחילה ללמוד השנה, אבל משהו בעובדה שיהיה לי שבוע בין הלימודים לצבא, ושאני בפאזה אחרת לחלוטין עכשיו, גורם לי להרגיש תלושה. אני צריכה להתכונן איך שהוא? אולי להתחיל לקרוא ספרי פסיכולוגיה כהכנה? אני לא רוצה לבוא ולהיות בשוק... אני גם רוצה לדעת כבר מה יהיו השעות שלי, ולבנות את מערכת השעות. בקיצור, אני לא מרגישה מספיק ממוקדת בנושא של הלימודים, יחסית לעובדה שאני תכף מתחילה.
ומילה על פוליטיקה, כי לא כתבתי על זה הרבה זמן - אני ממש בעד ממשלת האחדות, אני חושבת שסוף סוף היא תאפשר לנתניהו לקבל החלטות בלי להיות תלוי בחרדים ובגורמי הימין הקיצוני, ואני חושבת שבכל מקרה בחירות לא היו עוזרות בכלום, כי עדיין נתניהו הוא היחיד שהיה מצליח להרכיב ממשלה. קדימה הייתה יורדת במנדטים, העבודה עולה, יאיר לפיד היה מקבל כמה, ועדיין לליכוד היה רוב ושוב נתניהו היה מקים את אותה הממשלה בדיוק. עכשיו יש לו אפשרות לקדם מהלכים שבאף ממשלה אחרת הוא לא היה מסוגל להעביר, ולהוכיח לציבור שהוא מסוגל גם לפעול, ולא רק "לכבות שריפות". אני מודעת לעובדה שש"ס ושאר המפלגות הדתיות הן השותפות הטבעיות של הליכוד וצעדים מרחיקי לכת יוכלו להזיק לו בבחירות הבאות, ולכן מדובר בסיכון שלא בטוח שהוא ירצה לקחת, אבל אני מניחה שגם ברור לו שהמניות שלו בציבור יעלו בצורה משמעותית ויכולה להיות לזה השפעה מכרעת על הבחירות הבאות, ואני בטוחה שגם לזה הוא מודע. הדבר היחיד שללא עוררין יזיק לו מבחינת הבוחרים (ומבחינת מעמדו בליכוד) זה קידום החלטה מדינית לשלום עם הפלסטינים, כיוון שכל מתווה בו תתאפשר חתימת הסכם ידרוש ויתור על שטחים, מה שסותר את עמדות המפלגה והבוחרים שלה - ולכן לצערי אני לא מאמינה שהוא באמת ינסה לקדם בתחום הזה מהלך. אבל מה שאני מתמקדת בו כרגע הוא שיש פה הזדמנות היסטורית להפסיק את הכפייה הדתית במדינה ולהעביר חוק שיחייב את החרדים לשרת (ואולי בהמשך גם חוק שיוביל לכך שאני אפסיק לשלם בכספי המסים שלי עליהם? אני יכולה רק לקוות). האם משהו באמת יקרה? אני מקווה. בכל מקרה, הקול שלי ושל מצביעים רבים ונוספים בבחירות הבאות תלוי בזה.
:-)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
