לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חיים בצל המוות


שלום לכולם. שמי לב. אני בן 16 מנתניה. בבלוג זה תוכלו לקרוא קצת על החיים והמוות וההתמודדות האישית שלי איתם, אבל לא רק. בבלוג תמצאו עוד הרבה דברים מעניינים. אתם מוזמנים להגיב או סתם לקרוא, אני אשמח בכל מקרה:D. תודה:) ~לב~

Avatarכינוי: 

בן: 34

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2010    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

5/2010

פשוט לתת


הרבה פעמים בחיים שלנו אנחנו חושבים על עצמינו, ולא משקיעים קצת מחשבה גם באחרים. אצלי זה מתבטא בכך שבעבודה אני יושב או נח כשחברים שלי עובדים, בזה שאני שולח אחרים לעשות את המשימות שאני יודע שלי יהיה קשה לעשות, בזה שאני נותן לאחרים לעבוד ולעשות את כל העבודה. זה מתבטא בכך שאני נוזף ומעיר לאנשים, אבל לא משמש להם דוגמא איך לעשות את הדברים נכון, בזה שאני מצפה מאחרים לתת לי מה שאני עצמי לא נותן להם.

בבית זה מתבטא בכך שאני לא עוזר לגבי לשטוף כלים, בכך שאני לא עוזר לאמא לסחוב דברים מהשוק, בכך שבמקום לתת לגבי חיזוקים חיוביים על הדברים הטובים שהוע עושה אני רק גורע מהדברים הטובים שלו, מעיר כל הזמן על דברים רעים ומזלזל בו.

 

אני שוכח שבסופו של דבר כל מה שיש או יהיה לי בחיים לא שווה כלום אם לא יהיה לי עם מי לחלוק את זה.

זה לא משנה כמה כסף אני ארוויח, הוא לא יהיה שווה דבר אם לא יהיה לי עם מי לחלוק אותו. לא משנה איזה מוזיקאי מוכשר אני אהיה, זה לא שווה כלום אם לא יהיה מי שיקשיב לי. לא משנה איזה כריזמתי ומושך אני אהיה, זה לא שווה כלום אם לא יהיה מי שיסתכל עלי.

קורה המון שאני לא מעריך מספיק את החברים (לעבודה ומחוץ לעבודה) ואת גבי ואמא. אני לא נותן מעצמי מספיק, ואם לדייק, אני לא נותן מעצמי כמעט כלום. אני מתייחס אל הכל כמובן מאליו, ואז אני מתפלא למה אנשים בעבודה לא אוהבים לעבוד איתי, או למה גבי אומר לי שהוא שונא שאני נמצא בבית או למה אני לא מוצא מישהי לחלוק איתה את חיי, או למה אין לי אף אחד אפילו כדי לשתף אותו בדברים האלו.

 

לתת מעצמי אומר לעשות יותר למען אחרים. לקרוע את עצמי בעבודה כדי שלחברים שלי יהיה יותר קל. לתת מעצמי כדי שלגבי יהיה נחמד יותר לבוא הביתה. לתת מעצמי כדי לראות את מיכאל וגילאור מחייכים כשהם חוזרים עייפים ושבוזים מהבסיס. לתת מעצמי לא כדי לקבל חזרה, ולא כדי שיעריכו אותי, אלא לתת מעצמי הכל פשוט כי זה עושה לי טוב. פשוט כי זה כיף. פשוט כי אני מבין שאם אני אתן מעצמי אז אולי מישהו יתן מעצמו חזרה, וזה סך הכל מה שאני הכי רוצה בעולם, שיתנו לי. אבל כדי לקבל צריך קודם לתת, ולא סתם לתת, לתת את הכל, את הכי טוב שלי. גם כשקשה, וגם כשאין כבר כוח, וגם כשאף אחד לא מעריך, וגם כשמזלזלים, וגם כשצוחקים, וגם כשהגוף כבר לא מתפקד. פשוט לתת. לתת כי זו דרך החיים שבה אני בוחר לחיות מהרגע הזה. לתת בגלל שזאת הדרך היחידה לקבל משהו בחיים האלו. לתת כי זה בא מהלב ונכנס ללב. לתת, כי אחרים נותנים לי.

אם אור מגן עלי עם גופו ומסכן מדי יום את חייו כדי לא לראות את אמא שלי בוכה על הקבר שלי, אני אתן מעצמי פי 100 מזה כדי לגרום לאמא שלו ולכל אדם במדינה הזאת להרגיש יותר טוב, ולהראות לכולם שאור לא עומד שם סתם, אלא שיש סיבה לכל הנתינה שלו, ושיש מי שמעריך ונותן חזרה.

נכתב על ידי , 8/5/2010 02:12  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גילאור ב-15/5/2010 21:43



הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLev - the believer אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Lev - the believer ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)