את השראה.

לפעמים בא לי להיות את ולפעמים רק בא לי להתייעץ.

מהצד נראה שהכל בא לך בקלות.

ועל כן הקנאה.

כי פתחת עסק.

ולא היית צריכה שום הלוואה.

הכל היה מהקיבוץ העשיר, מכסף שכנראה פשוט, הגיע לך.

ואז גם מלגה שמשלמת לך הכל.

ונראה שהכל פשוט זורם אלייך ללא מאמץ.

אבל אני מכירה אותך.

לא מעט כמוך עם אותם התנאים.

את אחרת.

מחושבת.

כל מה שקיבלת מעולם לא לקחת כמובן מאליו.

את שומרת.

מתכננת.

ועובדת קשה.

ומלאת אמביציה וצניעות.

ערימות של קסם אישי.

לא מתבלבלת.

זוכרת, שמכל אחד אפשר ללמוד.

והכי הכי כייף, שעם כמה שלפעמים אני מקנאה בך.

חשובה לך דעתי שלי.

ואת אוהבת להתייעץ איתי.

ואת יודעת להראות ולהביע את ההערכה שלך.

מעוררת השראה.

יש בך הרבה ממני והרבה מכל מה שאני רוצה להיות.

ההבדל המהותי הוא נקודת ההתחלה.

איפה שאת יכולה כבר לרוץ אני עוד לומדת ללכת.

איפה שאת מרגישה בטוחה אני הכי מתנדנדת.

אבל זה לא אומר דבר.

נקודת ההתחלה שלי היא לא סופו של חלום.

זה רק עוד קצת מאמץ.

ואמונה.