מה שעושה אותנו שמחים :].

15:05 עכשיו,

יום רביעי.

טוב, בהחלט שכחתי איך זה מרגיש לכתוב פה.

עבר יותר מחודש מאז עדכנתי פה בפעם האחרונה.

אני לא חושבת שאני ממש צריכה להגיד את זה, כי כל מי שקורא פה [והאמת שאני חושבת שאת הקוראים פה אפשר לספור על כף יד אחת] כבר הבין שהסוף קרוב.

חברים, אני מפסיקה.

זה נהיה קצת  גדול עליי, אני חושבת שזה כבר לא ממש עושה לי טוב.

התקופה הזו לא ממש משתפרת, והרבה דברים מקבלים לי פרופורציות אחרות, ונמאס לי לכתוב על זה. בעיקרון פשוט נמאס לי לראות פה בבלוג הזה כמה רע לי, כי זה לצערי הדבר היותר גדול שתופס את חיי.

אני עוזבת את הבלוג הזה במטרה להתרחק קצת מכל הדיכאון הזה.

ישלי משהוים ומישהוים לשכוח, בתקווה שההתרחקות הזו תעזור.

ובכלל, זה באמת כבר לא עוזר לי, אני בהחלט מרגישה שהשלב שבו אני משתפת אתכם {מי שלא תהיו} וזה עוזר לי עבר.

אני כבר לא יכולה לספר כלום לאף אחד.

וכנראה שבסופו של דבר, אתה מבין את עצמך הכי טוב, ורק אתה יודע לעזור לך.

אני יוצאת לעזור לי.

אני מניחה שאני אחזור, עוד חודש, חודשיים, שנה, ואולי בכלל לא, אבל אני משאירה פה הכל, כי זו אני אחרי הכל, הבלוג הזה. אחד המקומות היחידים שבאמת אי פעם יצא לי להיות אמיתית בהם.

היה לי נחמד מאוד פה.

חיים טובים שיהיו.

אוהבת, אפילו אוהבת המון.

מעין.