I solemnly swear that I am up to no good

משעמם לי, באמת.

גיליתי אתמול שיש לי אחלה חברים, אבל אני עדיין לא יודעת מה לעשות.

מצד אחד, אני ממש רוצה לצאת מכאן כבר, לעבור למקום אחר, שבו אף- אחד לא מכיר אותי.

מחוץ לעיר אולי. אולי אפילו פנימיה, או משהו.

אבל מצד שני, למרות שאני ארוויח הרבה דברים, ליר אמרה משהו בצדק:

סיכוי טוב שנשמור על קשר רק בהתחלה, ואז, מתישהו, אנחנו נתחיל להתנתק.

את ליר וכל  החבר'ה מגולדה אני רואה רק בקן, כך שאולי אני אמשיך לראות אותם בטיולים.

וגם אם נמשיך להיפגש, זה לא יהיה אותו הדבר.

ואני גם אכיר חברים חדשים.

וגם- מה עם כל הבנות מהכיתה, אלה שאני נמצאת איתן די הרבה שנים? - טוב, שנה וחצי עם שתיים מהן.

אבל עדיין, הן חברות שלי, חברות ממש טובות שלי.

ואיתן בכלל לא יהיו לי הזדמנויות להיפגש, כי כבר כמה הן נוסעות רחוק בלי ההורים?

אולי אני בכלל לא אהיה כל- כך רחוקה, אבל זה עדיין יכול להיות כל- כך שונה.

ובלי סתיו זה כבר משהו אחר לגמרי.

שלא לדבר על זה שאני יכולה להגיע למקום מזוויע מאוד, עם אנשים לא נחמדים.

'קיצר, הכל יכול להידפק.

ואז יהיה לי הרבה יותר קשה לחזור.

אולי אני פשוט צריכה הפסקה. מהם, מכולם.

הם חברים שלי, אבל עדיין. אני מרגישה מאוד מנותקת בזמן האחרון.

רק אתמול היתה לי שיחה כזאת כיפית שלא היתה לי כבר מזמן.

זה ממש- להסתכל על הכל מנקודת מבט שונה, וזה עשה לי טוב.

אבל אני לא חושבת שאני אוכל להמשיך עם זה.כל פעם אני נשארת, וזה פוגע בי מחדש.

ואז, כשאני רוצה ללכת- שום דבר לא מסתדר.

בפעם הקודמת שהעליתי את העזיבה הזאת, אמא שלי אמרה לי שכדאי שאשאר בנתיים, לראות עם הכל מסתדר.

כי הרי- זה לא כזה פשוט. ומה אם הכל יהיה פשוט יותר גרוע שם?

והיא גם לא יכולה לאפשר לי כזה מקום טוב, עם דברים טובים.

אלו לא חיי מותרות.

אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות- מצד אחד העזיבה הזאת תכלול איתה אולי את העתיד שלי, אוי את הטעות של החיים שלי, ואולי את הנס של החיים שלי, אני אשאיר הכל מאחור ואזכה להתחלה חדשה. מצד שני- להשאיר את הכל מאחור, זה באמת להשאיר את הכל מאחור, וזה פשוט- מפחיד.

אמא שלי לא יודעת שנכנסתי לזה ככה שוב.

אני מקווה שזה יעבור בקרוב, כי אני די מתענית מלחשובעל זה.

אני פשוט רוצה לעשות כבר משהו.

אני מקווה גם שאתם תבינו.

אולי בפוסט הבא יהיה תיאור גדול יותר של הרגשות שלי בנושא- למה אני רוצה ללכת, כי שמתי לב שהתחלתי את הפוסט הזה בלי הקדמות  מיותרות.

אולי גם לא, נראה איך אני ארגיש עם זה עד אז.

אני צריכה שיקרה רק דבר אחד- לטוב או לרע, שבעזרתו אחליטט אם אני הולכת או נשארת, או אולי שניהם? נקווה שזה יעבור בשלום.