בפעם שעברה זה היה נורא.
לא רק שבאמת הפסדתי את שתיהן- הן לא התיחסו אלי אחרי שהן השלימו, בכלל.
ולפני זה עוד היה את כל הסיפור של השינוי, שהן לא קבלו אותי- כשהן יותר מכולן היו צריכות לקבל אותי.
בסוף הבנתי שאני והן ביחד זה לא הולך, רק רציתי לגמור כבר את השנה בלי בלגאנים.
אחרי זה נשארתי בקשר רק עם אחת, סיפרתי לה איך הרגשתי, מסתבר שהיא עמדה לצדי יותר מהשניה, למרות שהיא לא הודתה ממש בגדול בטעויות שלה-
אבל לא הייתי צריכה שהיא תרגיש ורע ותודה בהן, כי הבנתי- גם אם היא לא מצטערת, ואפילו לא יודעת על מה היא צריכה להצטער, למרות שזה לא נראה לי סביר- הבנתי שהיא באמת חברה, ושעליה אני כן יכולה לסמוך.
*אם זה מעניין מישהו, אני חושבת שהיא שכחה אותי.
באמת שאני מנסה לפתח איתה את החברות- בגלל שאנחנו כל- כך מרוחקות אני יכולה לדבר איתה הכי גלוי שלי-
אבל אני חושבת שהיא מחפשת תירוצים להתחמק, נראה לי שנגמר לה ממני מזמן, או שהיא שכחה.
וזה באמת חבל לי- כי הרגשתי שאיתה זה אמיתי.
באמת שהרגשתי שהיא באמת חברה =\
אני אפגש איתה בקרוב, מתי שהיא תוכל, ואדבר איתה על זה, אם יהיה לי האומץ...
בכל אופן, עכשיו זה קורה שוב-
הוא רב איתה, ודיבר איתי על כמה שהוא כועס עליה.
הבנתי אותו, באמת שהבנתי, למרות שאני אישית לא הייתי מפתחת את זה לריב- אבל זאת רק אני.
ואולי גם בכלל לא היה לו חלק בעובדה שזה התפתח לכזה ריב, הוא פשוט מאוד נפגע ממנה...
בקיצור, אני חושבת שהוא רצה שאגשר, שאגיד לה מילה.
אז בהתחלה- כשזה היה רק העברת הודעות במסנג'ר- התנגדתי, אבל לא יכולתי להגיד לו לא- זה הרי היה סך הכל הודעה אחת.
אז ביקשתי ממנה לא לכעוס עלי, כשהוא ביקש להעביר עוד הודעה.
את ההודעה השלישית והאחרונה שלו, אחרי התלבטויות עם עצמי, החלטתי להעביר לה- זה היה לפני שידעתי מה יהיה כתוב בהודעה.
אבל היא לא רצתה לקבל אותה בכלל, היא אמרה שהיא לא רוצה לשמוע אותו.
אמרתי לו את זה, וכשראיתי מה הוא רצה לשלוח לה, דרכי- האמת שהחלטתי לא לעשות את זה, לא אכפת לי, גם אם היא היתה מסכימה, הייתי משנה את כל ההודעה הזאת לגמרי.
אני באמת רוצה שהם ישלימו- אבל אני לא רוצה להתערב בצורה כזאת, במיוחד כשזה לא בא כל- כך רחוק ממני.
כשזה היה רק העברת הודעות מאוד הסתייגתי מזה- אני מרגישה כמו מגשרת, אבל אם זאת סכסכנית- כי כל הטעות יבואו בסוף אלי.
וידעתי שזה מה שיקרה.
והוא יתעצבן שאני לא רציתי להעביר לה את ההודעה, אבל זה שהיא בעצמה לא רצתה לשמוע אותו- זה הקל על העניין, לא יודעת מה הייתי עושה אם היא היתה מסכימה לשמוע אותו- לא רוצה להתערב ככה, פשוט לא.
בסוף הוא היה כועס עלי כי לא אמרתי לה משהו נכון, או בגלל שלא הסכמתי להעביר את ההודעה.
ואז איכשהו הם היו משלימים בלי עזרתי בכלל, ואני שמחה בשבילם, אבל שניהם כועסים עלי-
לא רוצה שזה יקרה שוב, ולמרות שאמרתי לו את זה, הוא עדיין השתמש בקצת ציניות, אלי.
למרות שלמדתי שלפעמים לא לוקחים ללב- כי לפעמים זה לא באמת במטרה לפגוע- לא יודעת למה זה היה- אני נפגעתי.
הרי ביקשתי, לא?
הרי אמרתי, לא? -שזה מפריע לי, שכבר קרתה פעם ושאני לא חוזרת על הטעות הזאת.
אז למה לגרום לי להרגיש רע כשאתה יודע שלמרות זאת עד אז שיתפתי פעולה עם העברת ההודעות, למרות שזה לא התאים לי, ולמרות שאתה יודע באני רוצה שתשלימו?
ו-ואני מקווה שאתה יודע- אני באמת באמת באמת רוצה שתשלימו.
זה מזכיר לי אותו =]
*אני יודעת שזה לא קשור לפוסט, למרות שזה מתקשר דווקא לכותרת- היום הסתכלתי בחדשות 10, ושמתי לב שאני באמת לא מחוברת לעולם. מה שקורה היום בשדרות, זה נורא שפוט. המקרה עם הנערים זיעזע, אבל לראות ככה את הילדה שבוכה כי היא רוצה לראות את סבתא שלה- לא יודעת למה, למרות שאמרו שהסבא והסבתא בסדר ורק הלכו לעבור בדיקה בריאותית- זה העלה לי דמעות בעיניים.
מה שקורה שם- זה רע. ואנחנו פשוט מנותקים. וזה לא בסדר.
לא יודעת אם יש לי רעיונות מה לעשות, לא יודעת גם אם אנסה לעשות משהו- אבל בגדול צריך להגדיל את ההשמעות לנושאים כאלה, במיוחד בארצינו הקטנטונת.
צ'ימו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
reniXD