אני לא קשורה אליהם, אני מרגישה כל-כך לא שייכת אליהם...
יש להם את הקבוצות שלהם- ורק לי אין מקום מיוחד.
בעצם- לא רק לי, אני יודעת, יש עוד לפחות שניים כמוני, אבל לאחד לא אכפת, והשניה יכולה להידחף לאן שהיא רוצה.
אבל אני- אני לא בן אדם כזה, שנדחף.
פעם- פעם היתה לי קבוצה משלי, קטנה...
זה לא שאין לי חברים- כולם חברים שלי, וחברים ממש טובים, והם הוכיחו לי את זה המון פעמים...
אבל חברים ממש טובים זה לא מספיק, כשאת יודעת שבשבילם, את, חוץ מחברה טובה, לא עוברת את הגבול.
לא אחת מיוחדת בשבילם- וזה הכי מכאיב לי, שאין לי את זה במקום שאני נמצאת בו כל-כך הרבה פעמים בשבוע.
בעצם- כל בוקר, שם, זה הכי נורא שיכול להיות, עד שכבר מצאתי את מה שמשעיר אותי שם- אז מה זה שווה...
זה נכון, שעל פני השטח, זה לא נראה ככה.
על פני השטח, נראה כאילו אני הכי שם שיש, כאילו הם כולם החברים הכי טובים שלי.
אבל זה לא ככה- כי עובדה שלהם תמיד יש עם מי להסתובב, להם תמיד יש עם מי לדבר על הדברים הכי עגומים, הכי מעצבנים...
ולי?
לי כמעט ואף פעם לא מקשיבים שם, גם כשאני צועקת.
וגם כששומעים, רוב הפעמים רק מנסים לקטול אותי, או מפסיקים להתייחס לזה כאיול זה כלום.
אבל בשבילי זה לא כלום- אני רוצה שישמעו אותי שם, אני רוהצ להרגיש שייכת.
אני יודעת, שהם לא חושבים כך.
הם חושבים שאני הכי שייכת שבכלל יכולה להיות- חברה של כולם, אחת שמספרים לה הכל, אחת שתעזור לך מתי שאתה צריך...
אבל אני לא הכי שייכת, והאמת היא- שאני בכלל לא.
בגלל שגם אם אני עושה הכל בשבילם, זה אל חוזר אלי.
זה מתבטא במקרים כל-כך קטנים, שפשוט לא שמים לבלזה...
אבל אני מרגישה את זה, אין מה לעשות, ועד שמחוץ למקום הזה הכל הסתדר, הרגשתי כל-כך טוב- אז שם, במקום הזה, הכל קורס.
זה היה תהליך, נכון, תהליך ארוך מאז אמצע קיץ שנה שעברה, כשהתחלתי ממש להינתק מהמקום הזה, לגמרי.
זה המשיך בזה שנמשכתי למקומות אחרים, לגמרי אחרים, מקומות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי, עד שהמקום הזה- שהפך למקום ההוא- התנתק כמעט לגמרי.
ואז, פתאום, אני שמה לב שמשהו לא בסדר, שרע לי.
לא מתייחסת, כרגיל, עוברת לשלב הבא...
וזה חוזר, ושוב פעם מפריע, מציק, מקום קטן, עצוב, שאומר רק אמת, אמת שאני לא רוצה להאמין לה-
אמת שאומרת, פשוט מאוד, שהדבר שהכי לא רציתי שיקרה לי, קרה.
התנתקתי מהם כמעט לגמרי, ככה אני מרגישה.
אני עושה כל מה שאני יכולה כדי לתקן את זה, אבל זה קשה, כי הם כבר הסתגרו בתוך עצמם ואני בחוץ.
חבל, שאולי, בכל זאת, הכל קרה באשמתי...
תמיר- תרגיש טוב, 3>
צ'ימו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
reniXD