קמתי בבוקר בשעה 11 בידיעה שב- 12\12:30 אני צריכה להיות בקן, הכנתי לעצמי לאכול, הכנתי שתיה, תיק, התלבשתי אפילו עם חולצת קן!
לקחתי את האופניים והתארגנתי. אפילו ניסיתי לצרוב דיסק כדי שיהיה כיף יותר ביום הצביעה- היינו אמורים לצבוע חדרים...
אז עד שאני מתארגנת ככה, באמת, בשביל לבוא ולעזור ולתתת משהו ממני לקן- אז הכל נדפק...
בהתחלה המדריכה הכניסה אותי לקבוצה עם ילדה שאני לא הכי מסתדרת איתה- בסדר, כבר דיברתי איתה על זה בטלפון והיא אמרה שהיא תעביר אותי.
-אז היום כשבאתי שאלתי אותה באיזה קבוצה אני- ופשוט כבר ידעתי- זה היה כל-כך צפוי שאני אהיה איתו, שאותו אני בכלל לא סובלת.
אבל הבוקר הוא מחרפן אותי, שואל אותי שאלות כמו איזה ילד מטומטם- כאילו, מה, על הבוקר אתה מנסה להיות מטומטם?
רוב הזמן אין לי בעיה להיות עם אנשים מעצבנים, גם אני מעצבנת ברמות, אבל יש לי איתו משהו כבר שנה וחצי, ואנחנו לא מסתדרים.
טוב, אז בגלל שהיו רק שתי קבוצות, ובשתיהן אני לא מסתדרת עם מישהו,ף אז כבר אמרתי שאני אלך הביתה.
שני האנשים שאני לא מסתדרת איתם לא יכולים להיות ביחד כי הם בכלל לא מסתדרים אחד עם השני.
הקטע הוא שהם לא ממש יודעים שאני לא סובלת אותם- אחד מהם בעצם כן יודע, אבל השניה לא נראה לי ממש יודעת...
בכלל, זה שכן יודע- יודע רק בגלל שאנחנו מכירים כבר משנה שעברה, לא התחלנו טוב את היחסים בנינו, ואני פשוט לא מסתדרת איתו.
כמה שהוא לא ינסה וזה, וכמה שאני לא אנסה, תמיד מתישהו נריב.
וזה לא שלא ניסיתי- ניסיתי, לא עבד, מזמן.
המדריכה אמרה יל לנסות להיות איתו לפחות איזה 25 דקות, אחרי זה אם אני לא אסתדר איתו- אז בסדר, אני אלך או משהו...
אבל לא רציתי-
מי שמכיר אותי יודע שעם רוב האנשים, אפילו עם האנשים הממש מעצבנים או הממש מטומטמים, אני מסתדרת.
אפילו עם רוב הפקאצות בבצפר אין לי תקלים- רק התקרית שהיתה לפני יותר מחצי שנה, וזה עבר ולא חזר.
אני גם בנאדם רגוע, אני נעלבת מהמון דברים ומתרגזת מהמון דברים- אבל לא מראה את זה, לוקחת בקלות כלפי חוץ...
אז הדברים שבאמת מעצבנים אותי- אפילו עם הם מופיעים בהקשר הכי קטן- הפיוזים שלי נדלקים ויש לי פתיל קצר בקטעים האלה, וזה לא פועל לטובתי.
אני יודעת שזה לא בסדר, אני יודעת שהייתי צריכה להישאר שם, לפחות לנסות- אני יודעת שבכללי אני צריכה לנסות להסתדר איתו ובכלל עם האנשים שמעצבנים אותי, ובמיוחד בקבוצה וזה, אבל באותו הרגע- ואני בנאדם עקשן מאוד- החלטתי משהו- שאני הולכת הביתה, שאני מעדיפה לא להיות איתו בבוקר יום שבת, בחופש פסח שחצי ממנו הוא לא חופש, החלטתי שאני מעדיפה לחזור הביתה להתכונן למתמטיקה (יום שני) או ללכת להחליף ספר בספריה או משהו...
בגדול, אני רוצה להגיד שבתור בנאדם, אני יודעת שיצאתי לא בסדר, אני יודעת שזה לא היה יפה מצדי-
גם כלפיו (כי סך הכל הוא גם בנאדם והוא בטח נעלב מזה שאמרתי, למרות שניסיתי לא ממש להתעצבן ולצעוק, שאני לא רוצה להיות איתו) וגם כלפי הקבוצה (שעד שאני באה עם רצון לעזור ולעשות משהו אני הולכת, אבל אני די בטוחה שהם הסתדרו טוב מאוד גם בלעדי).
אני גם יודעת שאם אני רוצה שאנשים יקבלו אותי, אז אני צריכה לקבל אותם- ות'כלס, הוא כן מנסה להיכנס ומתנהג בסדר רוב הזמן, אבל קשה לי איתו- כשאני עם כל הקבוצה אני יכולה לסבול את זה, כי יש מסביבי עוד אנשים ואני לא צריכה להינעל עליו, אבל כזה ארבעה אנשים בחדר, ואנחנו פאקינג אמורים לצבוע שם, להתלכלך בטח וזה, אז אני כבר יודעת, או לפחות חושבת, שאני אריב איתו (במילים, לא במכות) ואתעצבן וכל הבוקר החם הזה יהיה נורא מעצבן ככה...
אני יודעת שאני צריכה לצאת מהבועה שלי כי לא כל העולם סובב סביבי, אי אפשר תמיד שהכל יהיה טוב, לא תמיד אני אקבל את כל מה שאני רוצה, או אפילו את הדבר הכי קטן שאני רוצה- אני יודעת את הדברים האלו, והפעם אני גם לא הייתי בסדר בניגוד לפעמים אחרות שבהן לפחות ניסיתי.
טוב, חבל שלא יצא לי (עתיד) לעשות היום משהו מעניין יותר ממתמטיקה ומעדכון של הבלוג, אבל אני אשרוד את היום המשעמם הזה, נראלי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
reniXD