אופי
כשהייתי קטנה, היו אומרים לי שהדבר הכי חשוב בבן אדם הוא האופי שלו, ה'אני' שבו, הדבר הזה שמייחד אותו, שמבדיל אותו מכולם.
עד כיתה ז' לא הבנתי עד כמה שזה נכון וחשוב לשמור על האופי שלך, עד כמה שזה חשוב שיהיה לך משהו שמייחד אותך ומבדיל אותך.
כשעליתי לכיתה ז', הייתי ילדה יחידה ובודדה שנטשה את החברות הכי טובות שלה לטובת לימודי ריקוד במגמה בבית ספר תיכון שש שנתי.
החברות שלי תמכו בי, כמובן, אבל כל התמיכה שבעולם לא עזרה לי להתגבר על הבדידות.
כשהתחלתי את כיתה ז', המצב היה יציב. הכרתי כמה חברות חדשות שלמדו איתי במגמה, ובסופו של דבר, איכשהו, התחברתי עם מי שנקרתה אז מלכת השכבה.
הנערה הכי יפה בשכבה, שכולם אוהבים אותה, מעריצים אותה, ואני- חברה שלה!
אז זה נראה לי כמו נס, אבל היום אני לא מאמינה עד כמה המצב הדרדר בזמן מועט כל-כך.
התחלתי להסתובב איתה ועם החברות שלה, קיבלתי ממנה עצות, נתתי לה עצות, השתלבתי בשכבה... ותוך פחות מחצי שנה הייתי אני פחות מבן אדם.
תוך זמן קצר היא למדה לקרוא אותי כמו ספר פתוח, היא ידעה על אילו נקודות ללחוץ כדי להכריח אותי לעשות בשבילה דברים, והיא ידעה שאני אעשה הכל בשבילה, כי אני, ברוב טיפשותי, כבר התרגלתי למעמד, להערצה. התרגלתי להיות בחברתה, נהניתי מהמעמד שלי עד כדי כך שאני מוכנה לומר שבאותה תקופה הייתי נותנת הכל כדי 'שההערכה' שהיא נתנה לי אז לא תיגמר.
התחלתי לדבר כמוה, להתלבש כמוה, רציתי להיות כמוה.
הפכתי ללא יותר מחיקוי עלוב, לבן אדם מנוצל, נגרר, תלותי וחסר עמוד שדרה, שלמרות שהוא נמצא איפשהו בשכבות הגבוהות של החברה בבית הספר, אף אחד לא באמת שם עליו, אלא אם כן הוא תורם לו בדר"כ כלשהי. עד היום אני לא מבינה במה תרמתי לה כל-כך.
תפסתי מה קורה לי רק כשהחברות האמיתיות שלי התחילו להתרחק ממני. הם אמרו לי שהשתניתי, שאני כבר לא אותו בן אדם, ובהתחלה לא האמנתי להן. הכחשתי את העובדה שדווקא אני נפלתי במלכודת שכזאת, שבמקום להפוך לאדם מוערך, מקובל, הפכתי לאדם חקיין ועלוב, למנוצלת.
אחרי שהבנתי מה נהיה ממני, מה היא עשתה לי, התרחקתי מממנה ומהחברות שלה שבשביל חברתן השתניתי, וזו בעצם היתה התקופה שבה הבנתי שהעובדה שיש לי אופי משלי, היא סוג של עצמאות, שאם אוותר עליה, אהפוך לעבד של אחרים.
הבנתי שהעובדה שהייתי מנוצלת על ידה לא אומרת שהיא באמת חיבבה אותי או נהנתה מחברתי.
הבנתי, שהעובדה שהיא היתה נצלנית, ושאני הייתי לבד ונוצלתי על ידה, לא מוכיחה שאני חסרת עמוד שדרה, חסרת אופי, כי עובדה- היום היא המזרן של השכבה, ואני הילדה הכי מוערכת במגמת מחול.
אני לא חושבת שזה כל-כך טוב, אבל זה נחמד, ובכל אופן, תמיד יש סיכוי, ואני ממש רוצה את החולצה הזאת יש ישרא 0.0
הפניה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
reniXD