I solemnly swear that I am up to no good

לגמרי- לא שלא הייתי מוכנה לזה, ולא שזה לא כיף.

תקופה יפה כזאת, המון גשם (ואפשר לצאת עם המגפיים החדשות), וגם דודה שלי באה לבקר מחו"ל (שזה לראות אותה כי שנה לא ראיתי אותה, וזה גם מלא דברים חדשים).

טוב, קופאות לי הידיים לגמרי, והאמת שסתם רציתי לעדכן... יותר מאוחר אני בטח אכתוב פוסט מעמיק כזה... אבל בנתיים לא, כי אני חושבת על עיצוב חדש.

להתראות בנתיים.

כי לא הולך לי במבחנים.

ואני לא רואה את החברים הכי טובים שלי מספיק.

ואני לא רואה את החברים שלי מספיק, חוץ מאלה שבכיתה, ואת גבי (כפרעליה) שאני רואה המון 3>

ומה אתכם, הא? מה אתכם?

לא רואה את ליר (אני לא יודעת מה קורה עם הנוע"ל), או את זיו (כנ"ל) ומלא אנשים שעד לפני שנה היו בשבילי חברים ממש קרובים.

הם עדיין אבל אני פשוט לא רואה אותם וזה מבאס תחת, כמה אפשר לצפות ולצפות ושבסוף הכל יתפוצץ לך בפנים?

אפשר- הרבה- תאמינו לי, וזה לא נעים. זה כזה מעצבן.

כאילו שאני היחידה שמתקשרת ושואלת ורוצה. ככה אני מרגישה.

אני לא אתן לנו להתרחק, כי הם חשובים לי, אבל בכל זאת- הם לא ממש משתפים פעולה.

ככה אני מרגישה.

אני מרגישה יותר מדי בזמן האחרון...

ועובר עלי יותר מדי. נראה לי שזה שילוב גדול מדי ומתוסבך מדי של עצב, של כעס, של אכזבה ושל שמחה.

מוזר שאני לא מתגעגעת לזמנים הטובים, כי האמת שעכשיו מספיק טוב לי ולפחות מעניין.

אין לי שגרה, רציני שאין.

ואני לא כל-כך מתייחסת ללימודים בתור משהו רציני.

אולי זה לא כל-כך נורא...

לא יודעת אני מרגישה ככה-

רק בצבעי הקשת... ><

PointOfView- McFLY