שפשוט הייתי חייבת לעדכן.
טקס רבין של הנוע"ל, שהיה היום, היה חביב. באמת שכן.
אבל היו כל כך הרבה פאשלות (גם שלי), והרגשתי שהיה כל כך לא מושקע ורציני...
כאילו, זה טקס רבין, בשביל הנוע"ל הוא אמור להיות חשוב בדיוק כמו הטקסים האחרים, ואני יודעת שכולם מתייחסים אליו בתור טקס חשוב, אבל זה פשוט יצא ככה.
קורים כל כך הרבה דברים בבת אחת... אני יודעת שאמורה להיות לי עכשיו ירידה בלחץ, כי אין שום מבחן במת' באופק, וכי נגמר הטקס, אבל אני אפילו יותר בלחץ. אני חושבת שאני פשוט לא יודעת איך לתפקד בסביבת לחץ-לימודים. בדר"כ אני מתמודדת די בסדר עם לחץ, אני חושבת, אבל כשזה מגיע ללימודים אני מתחרפנת, ובמיוחד במת'.
אני כנראה ארד לחמש יחידות רגילות, בלי כל המואץ הזה של הכיתה שלי, וברור שזה ישאיר אותי רק עם בעיית כימיה, והלחץ ירד בצורה משמעותית, ועדיין...
זאת השנה הכי קשה שהיתה לי מבחינה לימודית 0.0
זה אולי קצת מוזר שאני מופתעת, אבל נגיד, כיתה ט' היתה לי יותר קלה מכיתה ח', גם בלי קשר ללימודים- פשוט הסתדרתי יותר, עברה עלי שנה טובה יותר, למרות שהיא היתה די מוזרה...
השנה הזאת לעומת זאת, שהתחלתי אותה בלי יותר מדי ציפיות, לטוב ולרע, היא בעיקר מפחידה ומלחיצה מבחינה לימודית, ומבחינה חברתית- טוב, כל החברים שלא נמצאים איתי בבצפר או בתנועה אני בקושי רואה, שזה אומר שממש, אבל ממש קשה לי.
זה אולי נשמע מפגר, אבל זה באמת קשה לי. אני פשוט מתגעגעת אליהם.
הקקה הוא, שגם להם יש מלא עבודות ומבחנים, ויוצא לי לראות רק את סתיו מדי כמה ימים בערך, כשאנחנו הולכות לשבת על ספסל בשדרה ולדבר קצת, אבל זה רק כי היא גרה ממש קרוב אלי אז אנחנו פשוט מאוד ספונטניות כשזה מגיע לפגישות בנינו.
אבל אני יודעת שהמצב ישתפר, כי את סתיו אני עוד מצליחה לראות, ואת תמיר ואלינה (באתי לכתוב ת"א ואז הבנתי שזה גם תל-אביב) אני אראה בהפוך, כי אני הולכת להתנדב שם בשביל המחויבות האישית בכל מקרה.
טוב, עד הפעם הבאה שיתחשק לי, בהאי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
reniXD