I solemnly swear that I am up to no good

מכורה קשות לאבודים. אין לי מושג איך זה קרה, אבל זאת באמת סדרה שווה, אני מצטערת שלא התחלתי לרראות אותה קודם 0.0

יש לי עוד המון סדרות שאני רוצה לראות, ואני גם רוצה להספיק לסיים את הסדרה עד ינואר (כשתעלה העונה השישית בהוט), אז אני די חורשת.

זה מעביר את הזמן בצורה מעולה, אבל אני חייבת להספיק לסיים מהר, לפני שתתחיל תקופת המבחנים (בדר"כ מתחילה בסוף נובמבר), אבל אני אופטימית- אני ראוה בערך חמישה פרקים ביום, וזה הישג, כי כל פרק זה 40 דקות (ולפעמים יותר), ובשביל חמישה פרקים שכל אחד מהם באורך 40 דקות, צריך לחכות 54 דקות שלוש פעמים כי זה מגאוידאו. אבל למרות זאת אני נהנית. זה כיף שאני מחליטה מתי יהיה לי מתח ומתי לא ^^

לפחות יש לי תעסוקה עד שיצא אקליפס >>

ובכלל, תעסוקה לכיפור (כי אין מה לראות בטלוויזיה...), ולסוכות (לימים שאני לא אהיה באייקון).

לגבי יום כיפור... אני עדיין לא כזה סגורה על היום הזה.

מה שאני כן סגורה עליו זה שאני ממש לא סובלת טמבלים ששולחים הודעת "סליחה אם פגעתי בך, 3> אוהבת ____" בSMS לכל האנשים ששמורים אצלהם,

ועל זה שאני לא אצום.

הקטע של ה SMS- זה אידיוטי. יש כאלה שמסכימים איתי ויש שלא... ברור, אבל לדוגמא, מישהו שחושב שזה בסדר לפעמים לשלוח SMS, כי יש אנשים שהוא מדבר איתם בערך איזה חמש דקות כל השנה, ואתה לא יודע אם פעם אמרת משהו, זרקת משהו שאולי פגע בהם... אבל נו באמת-

קודם כל, אם אלו אנשים שאתה בקושי מדבר איתם, אז לא נראה לי שזה כזה חשוב- כי עובדה, הם בטח לא כאלה חשובים לך אם אתה מדבר איתם כל כך מעט, ובכלל אם אתה שולח להם סתם SMS. לדעתי זה בכל זאת משנה- כי הם עדיין בחברה שלך, אבל זאת כזאת גישה של- אוף אין לי כוח אני פשוט רוצה להיות בסדר עם כולם.

אז התגובה האפשרית היא- מה אני אלך עכשיו לכל אחד ואדבר איתו? -ת'כלס, כן. אם זה באמת חשוב לך... אז כן.

חוץ מזה, שלא נראה לי שSMS מסכן שברור ששלחת לכולם ברשימה שלך יסדר משהו, כמה קטן שלא יהיה.

לגבי הצום...

אני יודעת שהכוונה בלצום יום שלםהיא כדי כאילו 'להתעלל' בעצמך, כאילו לסבול כדי להראות שאכפת לך. הקטע הוא, שיש יותר מדי כאלה שעושים את זה כאילו כי זה קשור לדת, ובסופו של דבר לא באמת עומדים מאחורי מה שהם אומרים... זאת אומרת, שהם עושים את זה כי הם מאמינים בזה מבחינה דתית, שזה יעזור להם, אבל הם אל באמת מפסיקים לפגוע, הם עדיין עושים דווקא, וזה כזה... צבוע.

כי יום כיפור זה לא בשביל להגיד "סליחה שפגעתי, יאללה עכשיו אני אמשיך עוד שנה ושנה הבאה אני אצום שוב ויכפרו לי על זה", וברור שיש 'חטאים' שאין עליהם כפרה, אבל עדיין- המשמעות היא שתסבול, ותבין את הטעות שלך, לא? שלא תעשה את זה שוב.

אני אישית לא מבקשת סליחה מאף אחד ביום כיפור. במשך השנה אני דואגת להשלים עם כל מי שאני רבה איתו, או שאני חושבת שפגעתי בו. אני גם חושבת שאם זה באמת משהו חשוב אז יצא לי לדבר על זה עם מי שזה לא יהיה.

אני חושבת שאני פשוט לא בנאדם של צום 0.0

זה לא שיש לי בעיה לא לאכול יום אחד (הבעיה שלי היא יותר הקטע של החשמל וזה), אני פשוט לא חושבת שזה ייפתור משהו. אחרי הכל השלמתי עם אלו שרבתי איתם, אז בשביל מה? אני בטוחה שאם אני אחשוב על זה אני אמצע המון סיבות ל-למה כן ולמה לא, אבל אני די בטוחה שזה לא יצליח לשכנע אותי...

עוד דבר שאנשים שוכחים לגבי יום כיפור, זה הקטע של הלסלוח, ולא רק ה-לבקש סליחה.

בזה אני חושבת שאני ממש נכשלת... יש המון אנשים שאם הם היו באים לבקש ממני סליחה, אני לא יודעת איך הייתי מגיבה, ובכלל- אם הייתי סולחת =\

במשך כל השנה אני חושבת שכמעט אף אחד לא ביקש ממני סליחה, וזה מוזר, כי נפגעתי המון ומהמון אנשים. אבל אני לא נוטרת טינה, כי רוב הזמן אלו חברים שלי והם פשוט לא שמים לב- ואתה לא באמת יכול לצפות מבנאדם לבקש סליחה על משהו שהוא לא יודע שהוא עשה. זה לא באמת משנה לי מי מהם צם ביום כיפור או לא- אני באמת לא נוטרת להם טינה. אלו שאני כן נוטרת להם טינה זה אלו שבאמת פגעו בי קשה, ידעו את זה, ולא ביקשו סליחה אף פעם.

אולי הם צמים, אולי הם מבקשים סליחה מהחברים שלהם ביום כיפור, אולי הם זוכרים אותי, או שכחו...  כשאני חושבת על זה יש אנשים שאני פגעתי בהם ואני לא חברה שלהם או משהו, אני אפילו לא בקשר איתם, אבל אני בטוחה שפגעתי בהם, ואם היה לי אומץ לבקש מהם סליחה...

ובגלל זה אני אל יודעת איך הייתי מגיבה. כי אני לא יודעת איך הם היו מגיבים.

זהו להיום, נראה לי.

It isn't too late to apologize

הערות, הבחנות, מחשבות וכ'ו:  >>זהירות ספויילרים!<<

- קשה לי, באמת קשה לי, לקרוא לזה 'מולד הירח' כשהתרגום החופשי הוא 'ירח חדש', למרות שאני יודעת שהכוונה היא הרי למולד הירח, כשיש לילה אחד חסר ירח, ואחריו לילה שבו מופיע ירח חדש- ירח נולד! (אה, אה- ירח נולד, כוכב נולד, אה? לא? טוב...). בקיצור, אני פשוט קוראת לזה new moon 0.0

- סטפני מאייר לא יותר מדי יצירתית בכיוון העלילה שלה. ברור, היא כתבה ספר מדהים שקל להתחבר ולאהוב אותו, יש קטעים מפתיעים ויצירתיים, אבל כיוון העלילה שלה, לפחות בשני הספרים האלה היה דומה:                                                                                                                                                               

   1. בלה נכנסת למצב שהיא לא מכירה ל'מקום חדש'. בדמדומים היא עברה לגור עם אבא שלה, במודל הירח אדוארד עוזב אותה, ובכלל, כל התקדים ופרק יום ההולדת היה די מיותר מבחינה עלילתית- הוא היה נחמד והיה כיף לקרוא אותו, אבל הוא בעיקר נועד כדי שנראה את הקונפליקט של ההשתנות לערפד, שאנחנו במילא רואים במשך כל הספר, וכדי לסלק את אדוארד והמשפחה שלו מהתמונה לרוב הספר, כדי לאפשר לבלה מצב חדש שהיא לא מכירה.

   2. במקום להתחבר לאנשים נורמאליים שמתאימים לה, היא מתחברת עם האנשים שהיא מסוכנים לה. אומנם בהתחלה המצב עוד לא כל כך נורא- כמו אם אדוארד, לפני שהיא גילתה שהוא ערפד, היא מתחברת עם ג'ייקוב, למרות שעם ג'ייקוב הכל הרבה יותר זורם כי הוא לא מסוכן לה, עדיין, ואדוארד היה מסוכן מההתחלה.

   3. השלב שבין הריב לגילוי- גם מאדוארד בלה התרחקה עד שגילתה מהו, ועם ג'ייקוב היא רבה.

   4. משלימים, בלה ממשיכה להסתובב עם אנשים שמסוכנים לה.

   5. צצה סכנה חדשה, בשני הספרים בדמות ערפד, אבל במולד הירח הסכנה האמיתית היא אדוארד והוולטורי, והעימות עם הסכנה המקורית לא נכלל בספר.

   6. התמודדות עם הסכנה, בלה מסכנת את החיים שלה בשביל אלה שהיא אוהבת. בסוף הכל בסדר וחוזים לשאלת השינוי, אבל במולד הירח מקבלים, בערך, תשובה.

ברור שאלו שני ספרים שונים לחלוטין, אבל עדיין.

- כמה קיטש יכול להיות בשני ספרים?! רציתי להקיא מכל ה'אני אוהב/ת אותך' הזה, ומכל ה'אני אקריב את עצמי בשביל אלה שאני אוהב/ת'. רומיאו ויוליה, אעלק.

- ג'ייקוב הרבה יותר גברי מאודארד. אומנם אדוארד מגן על בלה ומוכן להקריב בשבילה את חייו, אבל ג'ייקוב... הו ג'ייקוב *___* בכל זאת אני לא נמצאת באף מחנה, שניהם סבבה.

טוב, נראה לי שזהו. אם יעלו לי עוד דברים אני אכתוב.