דבר תורה

על קץ הדמוקרטיה בישראל

אתמול הגבתי לפוסט המתמודד עם הפחדים שלנו מפני השתלטות של מנהיג מפלגה כלשהיא שיהפוך את המדינה למדינת משטרה. סברתי שאנו עדיין רחוקים מכך, היום אינני בטוח כל כך. הצהרת ועד רבני יש"ע שחוקי התורה קודמים לכל חוק היא הכרזת מלחמה על הדמוקרטיה.

כל מי שלומד היסטוריה או פילוסופיה או דת, יודע שאכן, לאדם המאמין, הא-ל הוא השליט והמחוקק העליון, ולפיכך חוק האלוהים הוא החוק העליון. עם זאת הצרכים  של השלטון מתנגשים לעיתים קרובות בערכי הדת. הדתות המונותיאיסטיות פתרו זאת בדרכים שונות. האיסלאם דורש מהמנהיג לקבל את ערכי הדת ללא פשרות. בארצות מוסלמיות מתנהל מאבק כוחות גלוי . כשהשליט החילוני חזק הוא כולא את מנהיגי הדת המתנגדים לו ומקדם את המנהיגים הדתיים שתומכים בו, כך במצרים למשל. במקרים בהם הדת חזקה יותר, השליט הדתי נוטל לעצמו סמכויות של שילטון חילוני, או שהשליט החילוני נאלץ לקבל את סמכותם של מנהיגי הדת.

בנצרות הושגה נוסחה של הפרדה בין הדת והמדינה. כבר בברית החדשה מצהיר ישו (מתי 22,21) "אִם כֵּן, תְּנוּ לַקֵּיסָר אֶת אֲשֶׁר לַקֵּיסָר וְלֵאלֹהִים אֶת אֲשֶׁר לֵאלֹהִים.". אמנם ההפרדה הזו לא מנעה מאבקי כוחות ולעיתים נדרש הקיסר ללכת לקאנוסה, אך ההפרדה נתקבעה לבסוף, ובכך נפתח הפתח לעליית המדינה הדמוקרטית.  יש להודות על האמת, בכל מדינה דמוקרטית יש מידה מסויימת של הפרדת הדת מן המדינה. חוץ ממדינת ישראל.

מאז חורבן הבית הראשון ועד שנת להקמת מדינת ישראל  היתה היהדות פטורה מהויכוח על סמכות החוק הדתי מול החוק החילוני. בכל מה שקשור לפולחן השתדלו היהודים לקבל, ובדרך כלל גם קבלו, אוטונומיה, שכללה גם את ניהול ענייני הקהילה ודיני אישות. מחוץ לפולחן נהג הכלל "דינא דמלכותא דינא". הקהילה היהודית היתה כפופה לשלטון הנוכרי בכל מה שחרג מהאוטונומיה שניתנה לה .

הקמת מדינת ישראל יצרה בעיה ביהדות הדתית,לראשונה היה צורך להתמודד עם סמכות שאיננה נכפית על הקהילה. בשנים הראשונות למדינה, היהדות החרדית המשיכה לראותבלטון הציוני שלטן נכרי וקבלה את חוקי המדינה מטעם "דינא דמלכותא דינא".  הדתיים הציוניים בחלקם הקטן קבלו את החוק הישראלי ה"חילוני" כמציאות שיש לחיות עמה תוך הפרדה של הדת מחוק המדינה .אבל רובם ראו במצב הזה מצב זמני עד לכינונה של מדינת הלכה. זו הבעיה שעמה אנו מתמודדים היום. מספר הוזים פסיכוטיים שהדובר הבולט שלהם הוא פרופ' הלל וייס,  מדברים כבר על הקמת סנהדרין כמשקל נגד לכנסת. מה שאמרו רבני יש"ע היה צעד נוסף בכיוון. העימות בין חוק הא-ל וחוק המדינה הוא בלתי נמנע. במדינה בה קיימת הפרדה חוקתית בין דת למדינה  יודע איש הדת שאסור להוציא פסק הלכה כנגד המדינה. מותר להיאבק נגד החלטת המדינה או חוקיה  בדרך דמוקרטית. אסור להגיע למצב בו מציבים את ערכי הדת ואת הסמכות הדתית מול סמכות החוק.

התמונה היום בה הימין  יוזם חקיקה לצמצום חופש ביטוי וחופש הויכוח, וחלק מהציבור הדתי מנסה לקדם עימות בין דת ומדינה, במדינה שאין בה חוקה להגנה על אופיה הדמוקרטי צריכה להכניס למגננה את כל מי שאיננו רוצה להגרר מחר לחדרי החקירות של משטרת המחשבות וטוהר האומה.

אנסה מחר לכתוב משהוא חגיגי יותר לחג

ובנתים וכל עוד מותר להגיד הכל - חג שמח