דבר תורה

חקיקה ליברלית במקרא

פרשת כי תצא מציבה לפני אתגר כבד כדרשן.. לכאורה אין פרשה קלה מזו כול מלאה דינים ורובם קשורים בהתנהגות הולמת כמו  עמידה בהתחייבות (דברים פרק כג )

 (כד) מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ: ס

אחרים קשורים בצדק חברתי כמו מצוות השבת אבידה, (דברים פרק כב )

 (א) לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ:

או האיסור על ריבית   (דברים פרק כג )

 (כ) לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ:

אבל צריך לזכור שמילים הללו נכתבו לכל המאוחר בתקופת הברזל ואולי אף לפניכן, והם משקפים עולם ערכים שהיה קיים לפני 2500 ואולי אף יותר מ 3000 שנה . וכך הפסוקים הללו שמשקפים תורה ליברלית ביותר לפני 2500 שנה ואף שנים רבות אחר כך, היום הם מציבים לפנינו שאלות מוסריות לא פחותות מאלו שהם פתרו. נתחיל בפסוק שהבאתי על איסור הנשך והריבית. איסור הרבית מתאים לחברה חקלאית כפרית שבה ההלוואה היא כלי לערבות הדדית. לשכן היתה שנה קשה תלוה לו וכאשר לך תהיה שנה קשה והשכן כבר יסתדר- הוא ילוה לך.כאשר מתחיל תהליך של עיור והמסחר הופך לחלק חחשוב ביותר בכלכלה, האיסור על ריבית הופך למעמסה על כתפי החברה. אבל זו עדיין לא בעיה מוסרית איפה הבעיה המוסרית?. נקרא שוב את הפסוק "לא תשיך לאחיך...", מי זה אחיך? מי שלא מבין יקרא את הפסוק הבא :

(כא) לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: ס

אם כן לנכרי מותר להלוות בכל ריבית שהיא . צחוק הגורל הוא שהפסוק יציל אתכלכלת העם היהודי בגולה אלף שנים ויותר אלר כך. כאשר יאסרו על  היהודים לרכוש אדמות וישללו מהם את זכות ההצטרפות לגילדות של בעלי המלאכה, ובכך ימנעו מהם אפשרות להתפרנס, יתירו להם  הנוצרים לעסוק באיסור שהם, הנוצרים, קבלו מהתורה איסור הריבית. ההיתר שנתנה התורה להלוות לנכרי יאפשר ליהודים להתפרנס בתקופות הקשות שההיסטוריה תבי עליהם. כמובן שהיהודים יצטרכו גם לשלם את המחיר- שנאת הלווים ואנטישמיות מתגברת שתגרום לגירושם מהערים בהם חיו...

נחזור לפרשה. הבעיה העיקרית שיש לי בקריאת הפרשה היא שהיא  כוללת דינים רבים בתחום האישות. גם בדינים אלה יוצאת התורה בחקיקה ליברלית, שהיא היום רדיקלית ושוביניסטית למדי. היא לא יכולה להיות שיוויונית בחברה פטריארכלית מובהקת. כך פותחת הפרשה בדין "יפת תואר".  (דברים פרק כא ) :

(י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: (יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה: (יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ: (יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה: (יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ: ס

התורה באה להסדיר את מעמדה של שבויה. בתקופה שבה השבויה היא שפחה חסרת כל זכות חברתית, קובעת התורה שהשבויה- שלא כמו הגבר השבוי- לא תמכר לעבדות. שבויה עוברת תהליך של קבלה לחברה במעמד של אשה נשואה- לא פחות. בתהליך זה התורה מאפשרת לה לבטא אבל, אבל על משפחתה אליה לא תשוב, אבל על הפרידה מעמה ותרבותה. אבל בכל התהלי ךהזה אין לאשה זו זכות בחירה. החיל שזכה בשבויה מחליט לשחררה או לשאתה לאשה בהליך של "יפת תואר". חז"ל התקופה מאוחרת יותר רואים בפרשת "יפת תואר" נוהל להסדרת אינוס בשדה  הקרב. האינוס "מותר" לפי חלק מהפרשנים במפגש הראשון ואחר כך אין לשובה היתר לקיים יחסי אישות  עם השבויה אלא אחרי המתנה של חודש (ויש אומרים שלשה חודשים) ובמעמד של אשה נשואה.. שמתי "מותר" במרכאות כי גם דעתם של הדרשנים הללו אינה נוחה מאינוס שבויות אבל ברור להם שזו המציאות במלחמה (ולמרבה הצער בתחום זה לא התקדמנו מאז). מפרשים ארים טוענים שהתורה לא התירה אינוס כלל אלא בדרך של נישואים אמנם נישואים בכפיה. התורה עוסקת בדיני אונס, פיתוי נשים פנויות ועוד. הפרשה דנה בגירושין, גם כאן כידוע האישה יכול לגרש את אשתו בניגוד לרצונה בעוד האשה איננה כולה לכפות גירושין על בעלה. בתוך כל אלה יש זכות אחת לאשה נשואה:

(ה) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח: אמנם בדין הזה גם הגבר יוצא נשכר באשר הוא מקבל פטור זמני מהשירות הצבאי , אבל לפטור הזה מצורפת סבה ומחוייבות: "ושמח את אשתו אשר לקח".

ראינו שפרשת כי תצא מציבה חקיקה מתוך ראיה חברתית ליברלית, ונטיה לשיוויוניות והתחשבות במעמד החלשים, ובפרט במעמד הנשים. החקיקה הזו איננה כולה לעמוד במדדים שלנו לחקיקה ליברלית ושיוויונית.

מה הלקח שלי?   כמו שהתורה עמדה בחלק מהדינים הללו כחלוץ בתחום קידום מעמד האשה ומעמד החלשים בחברה כך עלינו לנהוג היום .אנו חייביםלהיות ערים לתחומים בהם אנו עדיין רחוקים משיוויון, למנוע חקיקה "דתית, המבוססת על חוקים שכבר אינם קבילים בחברה ליברלית ושיוויונית, ולקדם חקיקה וגם פסיקה הילכתית שתשקף את הערכים שלנו, סובלניים, שיוויוניים ופלורליסטים