דבר תורה

בין  כנען למצרים  - על מנהיגות ואחריות בסיפורי יוסף

פרשת מקץ נמצאת במרכז סיפור יוסף ואחיו. בפרשה הקודמת, פרשת וישב , פורץ המשבר שבין יוסף ואחיו, יוסף נמכר לעבד ויורד למצרים. בפרשה שנקרא בשבוע הבא, פרשת ויגש, יתאחדו אחי יוסף עם יוסף במצרים, ויקבלו את מנהיגותו. בפרשת מקץ נעים אחי יוסף הלוך ושוב בין כנען למצרים, בין הרעב לשובע. אנו רגילים לעקוב אחרי בעיקר אחרי יוסף, שהוא אכן הדמות המרתקת שבסיפור. היום אתמקד בשני המנהיגים האחרים בסיפור ראובן ויהודה.

לאחר שיוסף פותר את חלומות פרעה ומתמנה להיות המשנה למלך, עוברת העלילה אל אחי יוסף.

בראשית פרק מב (ג) וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם:

בבואם למצרים הם פוגשים ביוסף, הוא מכיר אותם והם אינם מכירים אותו. יוסף מאשים אותם בריגול מכניס אותם לשלושה ימי מחבוש וכשהוא משחרר אותם הוא משאיר את שמעון כבן ערובה (בראשית פרק מב )

(כד) ...וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:

 ושולח את שאר האחים להביא את בנימין, שנשאר בכנען כי אביו חשש "פן יקראנו אסון".

האחים מתחילים להבין שיש קשר בין האשמתם בריגול לבין אשמתם במכירת יוסף. (בראשית פרק מב )

(כא) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת:

כאן גם מתגלה לראשונה המנהיגות הלקויה של ראובן. (בראשית פרק מב )

(כב) וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ:

 האחים מכירים באשמה אהבל ראובן מנסה להתנער ממנה בטענת "אמרתי לכם".

האחים חוזרים לכנען ויעקב עומד בסירובו להתיר לבנימין לצאת למצרים עם אחיו. ראובן מנסה לשכנע את יעקב (בראשית פרק מב ):

(לז) וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ:

יעקב לא משתכנע מדבריו. רק יהודה מצליח לשכנע אותו (בראשית פרק מג )

(ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ:

(ט) אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים:

מה ההבדל בין דברי ראובן ודברי יהודה ? רש"י בעקבות חז"ל עומד על חוסר ההיגיון בדברי ראובן המוכן להקריב את בניו ואכן מול דברי ראובן "את שני בני תמית" אומר יהודה "ונחיה ולא נמות"! אבל יש עוד שני הבדלים חשובים. גם יהודה לוקח אחריות "אנכי אערבנו מידי תבקשנו", אבל בעוד ראובן מציע את בניו כערבון, יהודה לוקח את האחריות על עצמו (עולם התנ"ך). ראובן בפסוק ל"ו מדבר בגוף ראשון "שני בני" "אביאנו" "על ידי ואני אשיבנו". הדגשת העצמי של ראובן כבר נכרה קודם בהטיחו באחיו "הלא אמרתי אליכם...". לעומת זאת  יהודה מקדים לנטילת האחריות גם שיתוף של האחים "ונקומה ונלכה" יהודה "תופס מנהיגות" אבל מנהיגותו היא המנהיגות של שיתוף הוא לוקח את זכות ההחלטה אך אינו מבדיל בינו לבין אחיו. 

אחי יוסף חוזרים למצרים. יוסף מקבל אותם בסעודה שבסופה הוא "שותל" את גביע הכסף שלו באמתחת בנימין. בחיפוש שנעשה בכליהם של האחים נמצא הגביע ובנימין מואשם בגניבה  ונידון לעבות . הפעם אין האחים נותרים חסרי אונים כשיוסף אוסר את אחיהם (בראשית פרק מד )

(יד) וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה:

...

(טז) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ:

אחרי מאסר שמעון "לעיני" אחיו, האחים מודים באשמתם אבל הם נוטשים את שמעון בכלא. הפעם אומר יהודה בשם אחיו "האלהים מצא את עון עבדיך, הננו עבדים לאדני..." מעבר להודאה באשמה (מכירת יוסף) יש כאן גם נטילת אחריות ונכונות לנשיאה בעונש "הננו עבדים לאדני".

כאן מגיע ההבדל בין יהודה וראןבן לשיא. כנגד הגאוה והדגשת ה"עצמי" של ראובן מפגין יהודה מנהיגות של שיתוף ונשיאת אחריות בשיתוף. אבל את כובד העונש יהודה נוטל בסוף על עצמו (בראשית בפרשת ויגש פרק מד)

(לג) וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו:

יהודה נוטל אחריות  תוך שהוא מחנך את אחיו להשתתף עמו בנטל האשמה, אך  מוכן לשאת לבדו בעונש המתחייב, וזו האחריות אליה רוצה המקרא לחנך אותנו.