דבר תורה

אתמול, ט' באב, כשהשכמתי לעמל יומי הבחנתי כי במקום "שמע ישראל " קורא הרדיו "על נהרות בבל". אכן ליום תשעה באב מתאים מזמור קל"ז בתהילים, מזמור החורבן. ואחרי (פסוק ה) "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" הוא ממשיך ל(פסוק ח)  "בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו" ומגיע ל שורת המחץ (פסוק ט) "אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע" .

רגע איפה אנו חיים?  מישהוא יכול להתעורר אפילו שעוד לא שש בבוקר? ב 2011 ניפוץ עוללים אל סלעים זה רצח ובשטח כבוש זה הוא פשע מלחמה! 

אין לי כל כוונה להתנצל על מה שכתב משורר ניצול חורבן לפני אלפים ושש מאות שנה. זה מה שהוא ראה, זה מה שהוא הרגיש וכך כתב. וצריך לקרוא ולשמוע את הכאב -אבל בלחש. לדעת שאולי המשורר רצה לראות תינוקות בבליים מחוצי ראש, אבל אני לא רוצה לראות גולגולות מחוצות לא בעיראק ולא בשום מקום אחר.

לקרוא את זה  היום בנשימה את אחת - את "אם אשכחך ירושלים" יחד עם טבח עוללים - בלי לעצור ובלי לחשוב, זה כבר מעוות. אז נכון כך כתוב בפרק, כך כתוב בתנ"ך. אבל אפשר לקרוא "אם אשכחך" ו"תדבק לשוני לחכי" ולעצור לפני ניפוץ העוללים, ואם אי אפשר  -אז לקרוא פרק אחר בבקשה. גם ילדים של אויב הם ילדים!

אז בואו נחפש דרך לבטא את האבל שלנו בלי להתעלל בעוללים.