השיר בעברית הכי יפה בעיני? אין שיר כזה. יש הרבה שירים עם מנגינות שאני אוהב לשיר ויש שירים שעוד לא נכתבו להם לחנים שאני אוהב לקרוא. בכל זמן נתון יש שיר אחר שהוא היפה בעיני לעת הזאת. אילו הייתי נשאל שאלה זו בחורף, בלילה סגרירי וקר, מן הסתם הייתי בוחר בפגישה לאין קץ של אלתרמן
כי סערת אלי לנצח אנגנך
שוא חומה אצור לך שוא אציב דלתיים....
אבל היום יום שבת של סוף אוגוסט לוהט. השיר הראשון עליו חשבתי הוא שירו של נתן יונתן ארץ:
ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש
...
שב החצב לפרוח
שם בדרךיחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים
כן , השיר שמככב בימי הזיכרון הכל-כך רבים שיש לנו. עצוב, שרבי וכואב . יפה אבל מכאיב . בכל יופי יש קצת כאב ,אבל חיפשתי שיר שהכאב שבו אינו מחניק את הנשימה.
אז אחרי התלבטות רבה בין המזגן והמאוורר בחרתי בהרדופים של נתן יונתן. גם ארץ ישראל האמיתית , זו שבגאיות עם נחלי האכזב שמשמחים את הלב בכל זרזיף של מים נקיים, גם בגרות על סף הזיקנה (להזכיר לכל קוראי וקוראותי שזיקנה מתחילה כעשר שנים מעל לגילי הנוכחי), וגם השלמה עם היופי שנמצא תחת רגלינו בואדי המוגן, ואליו אנו חוזרים בסוף מן הרכסים והרוחות.
לא נפרח כבר פעמיים והרוח על המים
יפזר דממה צוננת על פנינו החוורות
שמה בין איבי הנחל בשעה אחת נשכחת
זכרונות אזוב שלנו מתרפקים על הקירות.
בלי תוגה כפופי צמרת, בלוריות שיבה נבדרת
באשר יפות התואר בין שריקות העדרים
תפנוקי גוון ירטיטו בלכתן לרחוץ בזרם
נכלמים נשפיל עינינו אל המים הקרירים.
לא נוסיפה עוד לנוע, משתאים נביט ברוח
איך הוא יחד עם המים מפרקים את הסלעים.
תאנה חנטה פגיה, והנשר היגע
אל קינו חזר בחושך מדרכי הא-לוהים.
הרדופים שלי, כמוני וכמוך, שכל ימיך
את פרחי האור שלנו את פיזרת לכל רועה –
לא עופות מרום אנחנו ואל גובה השמיים
גם אתם גם אנכי לא נגיע כנראה.
רק בהר על קו הרכס מישהו מוסיף ללכת
מן הוואדי והאבן לרכסים אל הרוחות,
עד אשר בכסות הערב יחזור נוגה אליך
עם פכפוך פלגים
עם רחש הרדופים ליד החוף.
מדהים ויפה . אבל נשאיר את ההרדופים שבנחל לאביב. ברגע זה אני מעדיף להישאר במזגן ולהשקיף על היסמין שפרחיו מלבינים בחוץ.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
