דבר תורה

מסע בליל כיסופים - משא בצל חישופים

א.

עץ האשל בוכה בלילה הצלול,

מזיל דמעות מלוחות לנוגה הירח

ועיר מדברית מאובקת גונחת

מדוחק עקת חום הקיץ

ובושת חסרון הכיס

וצריבת דמעות הריס .

וענני חלומות מתמרים

ועולים מעפעפי חלונות

חלומות על תוספת שכר

חלומות על קנקן של שיכר

חלומות על עוגות וסוכר

חלומות על קפה וסיגר.

ובגן שיח ורד פוקח פקעיו

אל מול אד מבושם הנושב ועולה

מנישמת העלמה אל תלתל אהובה,

מממשים חלומות ממששים הבטחות...

מתנחם עץ האשל בבושם הורד.

ב.

אשא עוד תפילה לעני ממעש.

לדלפון העוטף את לבו בקרעי עיתונים,

לבל יסדק , ישבר מדלף יגון.

הדמעות שחדלו לנטף מעיניו

הולמות על קירות חדרי לבבו

מבעד לעלי העיתון שהצהיבו.

הלמות הדמעות מרטיטה מיתרים

מלוחים, עלומים, הפורטים עלי עצב כאוב.

נושרות מהקיר פיסות טיח קלוף.

מי הפתי ששם מבטחו בעיתון?

ומה הנייר שיגן מפני עצב כאוב?

רק זה הנייר שעליו אכתוב את שירי

יספוג את תוגת מילותי, יחבוש לפצעי לבבי.

ג.

עלי מפתן של יום חכלילי

חלון חדר זוהר בסגול אפלולי

מדגיש צלליתו של חתול

הרובץ שמוט זנב , זקוף אוזנים...

אזניו נטויות אלי קול צפורי השירה

העוגבות על צינת ערפל-שחר

הוזות על רגבים מטוללים

מתרפקות על רגבים מתולעים.

זנבו קשוב לאדוות נשימותינו

מלוהטות מבקר אהבים

מתרגעות מבקר עגבים

שינה טובה לאוהבים...