דבר תורה

סעודה ופיוס

בראשית פרק נ

 (יד) וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו:

(טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ:

(טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר:

(יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו:

(יח) וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים:

(יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי:

(כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב:

(כא) וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם:

פרשת השבוע מסיימת את ספר בראשית. בפסוקים האחרונים מתוארת פרשיה שהיא כעין אפילוג לסיפורי יוסף ואחיו. האחים חוששים שיוסף עדיין נוטר להם רעה על מכירתו והם חוששים כי אחרי מות יעקב ינצל יוסף את הימצאותם תחת חסותו במצרים לנקום בהם. יוסף מרגיע אותם מבטיח להמשיך לכלכל אותם ומנחם אותם. 

כאן המקום לשאול מה מביא את אחי יוסף להניח "לו ישטמנו יוסף" ?

על כך עונה המדרש בבראשית רבה (על פי כתב יד ותיקן 30 פרשה קא):

(יד טו) וישב יוסף מצרימה [וגו' ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף וגו']

רבי לוי ורבי יצחק, רבי לוי אמר שלא זמנן לסעודה,

אמר רבי תנחומא הוא לא נתכון אלא לשם שמים,

אמר לשעבר אבא מושיבני למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור, ועכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהן,

 והן לא אמרו כן, אלא לו ישטמנו יוסף,

רבי יצחק אמר הלך והציץ באותו הבור,

א"ר תנחומא הוא לא נתכון אלא לשם שמים,

והם לא כן אלא לו ישטמנו יוסף.

המדרש משיב על כך שתי תשובות.. הראשונה היא שיוסף לא קרא לאחיו לסעודה. כאן מרחיב רבי תנחומא ומסביר שיוסף לא קרא לאחיו לסעודה וכוונתו הייתה "לשם שמים". כל עוד יעקב היה בחיים קבע יעקב את סדר הישיבה וכבד את יוסף יותר מאחיו הבכירים, ראובן ויהודה. אחרי מות יעקב מהסס יוסף לקבוע זכות מי לשבת בראש, ועל כאן איננו מזמן סעודה.

מה כוונת המדרש?

סעודה באגדות חז"ל (כמו גם במציאות המוכרת לנו) איננה רק כינוס של אנשים לסעודה.זהו אירוע שבו מתבררים יחסים בין אנשים. אירוע שבו ניתן להשכין שלום בין יריבים. אביא שתי דוגמאות:

ויקרא רבה (מרגליות) פרשה כז

וכי מה ראה שור להעשות ראש לכל הקרבנות,

 אמ' ר' לוי למטרונה שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות,

ובדק המלך בדברים ולא מצא בהן ממש,

מה עשה המלך, עשה סעודה והושיב אותו האיש בראשן שלמסובין,

כל כך למה שבדק המלך בדברים ולא מצא בהן ממש.

כך אומות העולם מונין להן לישראל ואומרין להן עשיתן את העגל,

ובדק הקב"ה בדברים ולא מצא בהן ממש,

לפיכך נעשה שור ראש לכל הקורבנות, שור או כשב או עז.

בדוגמא הראשונה המלך מברר שמועה לפיה המלכה (המטרונה) נאפה עם אחד משריו. הבירור מעלה שהשר והמטרונה חפים מפשע. המלך מזמן סעודה ומושיב בראש הקרואים את השר שנחשד שנאף עם המלכה, במטרה להזים את השמועה, ולהראות ששלום בינו ובין השר  (והנמשל הוא שהשור עומד בראש רשימת הקרבנות כדי להראות לעולם שא-לוהים אינו מאשים את ישראל בחטא העגל).

דוגמא שניה :

ויקרא רבה (וילנא) פרשה לג

 רבי עשה סעודה לתלמידיו

הביא לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים

התחילו בוררין ברכים ומניחין הקשים

אמר להם דעו מה אתם עושין

כשם שאתם בוררין את הרכין ומניחין את הקשים

כך יהיה לשונכם כך אלו לאלו.

בדוגמא השניה רבי (יהודה הנשיא) מזמן את תלמידיו לסעודה כדי להוכיח אותם על יחסם זה לזה, וללמדם לדבר בנועם ובשלום אלו לאלו.

יוסף נמנע לקרוא לאחיו לסעודה כי הוא אינו מוכן לברר את היחסים שבינו לבין אחיו . הוא מחמיץ בכך את ההזדמנות לעשות שלום ביניהם.

מדרש רבה מביא תשובה נוספת- הסבר נוסף לחששם של האחים מפני יוסף:

רבי יצחק אמר הלך והציץ באותו הבור,

א"ר תנחומא הוא לא נתכון אלא לשם שמים,

והם לא כן אלא לו ישטמנו יוסף.

לפי התשובה השניה יוסף הולך לראות את הבור לתוכו השליכו אותו אחיו. כוונתו, מסביר רבי תנחומא, היא  "לשם שמים", ככל הנראה להודות לא-לוהים על גאולתו והצלחתו במצרים. אחיו מפרשים את שיבתו אל הבור כעדות למשטמתו. .

מדוע נדרשת תשובה שניה ? מה בא הדרשן ללמד אותנו בצימוד שתי התשובות לשאלה מדוע חוששים האחים ?

בשתי התשובות טועה יוסף טעות אחת . יוסף חוזר לעבר ומתקשה להתנתק ממנו. אמנם כוונתו "לשם שמים" אך הוא מראה בכך שהעבר איננו חתום וסגור עבורו . כשזכרונות העבר חודרים להווה יש חשש שרגשות מודחקים יתעוררו. גם בסעודה שיוסף נמנע מלקיים הוא חושש ממדרג היחסים שנקבע בעבר ואיננו רלבנטי להווה.  משקעי העבר רודפים את יוסף ואינם נותנים לו להתייצב מול אחיו כשליט בזכות הסבל שבמידה רבה נגרם בידי אחיו.

הלקח שיש ללמוד ממדרש זה הוא שכדי לשקם יחסים יש להשלים עם העבר ולהניח אותו.מאחור. את היחסים יש לבנות מכאן , מן ההווה, אל העתיד.