דבר תורה

תדריך למנהיגים – לפרשת וארא

בתחילת פרשת 'וארא' נושא הקדוש ברוך הוא נאום ובו הבטחה לגאול את ישראל מהשעבוד למצרים. ההבטחה חוזרת בארבעה פעלים שונים: "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי", ארבע לשונות הגאולה. משה נושא את הנאום באוזני העם. לאכזבתו הם לא שומעים אליו (שמות ו,ט) "מקוצר רוח ומעבודה קשה".

א-לוהים שולח את משה אל פרעה (שמות ו , י-י"ג):

 (י) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(יא) בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ:

(יב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְקֹוָק לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם: פ

(יג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: ס

משה המאוכזב והממורמר משיב בהגיון: אם בני ישראל לא הקשיבו לבשורת הגאולה, איך יקבל  פרעה את הדרישה לשחרר את עבדיו? משה סבור שהבעיה היא בהפרעת הדיבור ממנה הוא סובל- "ואני ערל שפתים". במקום תשובה בא פסוק י"ג- "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה..." . מיד אחר כך עובר המקרא לפרט את ייחוסם של משה ואהרן (שמות ו, יד) "ואלה ראשי בית אבותם..." . רק אחר כך יחזור המקרא על הציווי לדבר אל פרעה, ועל שאלת משה (שמות ו, ל) "ואיך ישמע אלי פרעה". תשובה מפורטת תבוא רק בפרק ז': אהרן ידברר את משה , פרעה לא יקשיב בכל מקרה, וא-לוהים יעניש  את פרעה , יכה את מצרים ויגאל את בני ישראל. מה, אם כן , משמעותו של פסוק יג :

וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: ?

תשובה  על שאלה זו אפשר למצוא במדרש שמות רבה. הדרשן רואה בפסוק יג תדריך למנהיג.

שמות רבה (שנאן) פרשה ז

ויצום אל בני ישראל [ואל פרעה] (שמות ו'). אמר להם הקב"ה: בני טרחנים הם, סרבנים הם, על מנת כן תהיו מקבלין עליכם, שיהו מקללין אתכם, שיהיו מסקלין אתכם באבנים.

הדבר הראשון שצריך ללמוד משה כמנהיג הוא שמנהיגות אין פירושה לנאום בלהט ולזכות בתשואות. מנהיגות פירושה גם לעמוד בפני העם המצפה לתוצאות מידיות ולסבול את כעסו ותסכולו ואפילו לספוג תגובות אלימות. הדרשן, ככל הנראה למוד ניסיון של פעיל בקהילתו, מציין גם ש"בני", כלומר הציבור היהודי, טרחנים וסרבנים, הם אלימים ובלתי נסבלים, אבל הם הציבור שהמנהיג הוא שליחו. על שליח הציבור לכבד את שולחיו.

ואל פרעה מלך מצרים (שמות ו'). אמר להם הקב"ה: היו נוהגין בו כבוד וחלקו כבוד למלכות, אף על פי שאני צריך לעשות בו את הדין. וכן עשה משה, שנאמר: וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר [צא אתה וכל העם] (שמות י"א), לא אמר עליו אלא עבדיו, ומצינו שפרעה עצמו עשה כן, שנאמר: ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו (/שמות/ י"ב), ולכן לא פרסם אותו לחלוק כבוד למלכותו.

הדבר השני שצריך ללמוד משה הוא לתת כבוד גם ליריביו. לדעת הדרשן משה נדרש לתת כבוד לפרעה (שהוא מנהיג של ציבור אחר). אמנם יש עימות חריף ביניהם, אמנם פרעה משעבד את הציבור ששולח את משה, אמנם עתיד א-לוהים להעניש את פרעה, "לעשות בו את הדין", עד אז משה חייב לכבד אותו.  המדרש מציין שמשה אכן שמר על כבוד פרעה. משה לא ביזה אותו במעמד עבדי פרעה, ולא ניבא לו שעתיד פרעה עצמו לרדת אל משה ולבקשו להוציא את העם ממצרים, כפי שקרה בסופו של דבר (במקום זאת משה אומר "וירדו כל עבדיך אלה אלי" – העבדים ירדו ולא פרעה).

 ר' יעקב אומר: מהו: ויצום אל בני ישראל (שמות ו')? אמר להם הקב"ה: שתפו הראשים שבהם עמכם, שכן את מוצא כתיב אחריו: אלה ראשי בית אבותם (שמות ו').

הדרישה השלישית מהמנהיגות היא לשתף בשלטון את מנהיגי הקבוצות השונות  או הזרמים השונים שבציבור. לא שלטון של יחיד אלא מנהיגות משותפת שיש בה ייצוג לפלגים שונים ולמגזרים שונים.  פרשת ייחוסו של משה הפותחת ב"אלה ראשי בית אבותם", מפרטת את ייחוסם של משה ואהרן בני שבט לוי, אך מקדימה להם את ראובן ושמעון. שאר השבטים אינם מיוצגים כאן , כי באמת הכוונה היא רק להציג את שבט לוי. אך המנהיגות של משה ואהרן היא של ראשונים בין שווים.

לדעת הדרשן משמעות עריכת המקרא בפרשת וארא היא ללמד את משה  מנהיגות: לקבל את העם ואת הביקורת של הציבור אותו הוא מייצג – מוצדקת או לא מוצדקת. לכבד את יריביו ולא לצפות להסכמתם לתנאיו. ולשתף בשלטון אנשים שייצגו את מיגון הדעות שבציבור (פלורליזם...).