דבר תורה

השלמה  לדברי הרמב"ן מפירושו לספר בראשית:

בראשית פרק ב

 (כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:

רמב"ן בראשית פרק ב פסוק כד

והיו לבשר אחד, הולד נוצר על ידי שניהם ושם נעשה בשרם אחד, לשון רש"י.

ואין בזה טעם, כי גם הבהמה והחיה יהיו לבשר אחד בולדותיהם:

הרמב"ן מביא את פירוש רש"י.  המפרש "והיו לבשר אחד" בהולדת הולד, כלומר הצאצאים הם בשר המאחד את האם והאב. הרמב"ן דוחה פירוש זה, כיון שאין במעשה ההולדה הבדל בין האדם והחיה,  בעוד שהפרשה כולה מבחינה בין מיניות בעלי החיים  ומיניות האדם

והנכון בעיני, כי הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהן,

אבל יבא הזכר על איזה נקבה שימצא, וילכו להם,

 ומפני זה אמר הכתוב, בעבור שנקבת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו,

ודבק בה, והיתה בחיקו כבשרו, ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו.

לדעת הרמב"ן הזוגיות האנושית נבדלת מזו של החיות. האדם "דבק" באשתו, מגלה אינטימיות "והיתה בחיקו כבשרו", ונמשך אליה  "ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו". בקיצור – אהבה.

וכאשר היה זה באדם, הושם טבעו בתולדותיו,

להיות הזכרים מהם דבקים בנשותיהם,

עוזבים את אביהם ואת אמם, ורואים את נשותיהן כאלו הן עמם לבשר אחד.

וכן כי אחינו בשרנו הוא (להלן לז כז), אל כל שאר בשרו (ויקרא יח ו).

הקרובים במשפחה יקראו "שאר בשר".

והנה יעזוב שאר אביו ואמו וקורבתם, ויראה שאשתו קרובה לו מהם:

כבר ראינו שבמילה "בשר" בהתיחסה לאישה, מגלה הרמב"ן את האינטימיות והארוטיקה , כאן כמו  בפרשת משפטים .