דבר תורה

אפילוג לחורף

לילית משנתה מקיצה בשעון מציצה

בשתים בלילה תקום ממשכב ליל בדד

תשאף את ריחות האביב המשכרים

ובניד מבטה תחשב אין-קיצה לפנים

ואת מחוגי השעון תדהיר לשעה השלישית

ועד בוקר אור תצא הלילית לרחובות

לארח חברה לדרי הרחוב התשושים

הנמים שנת טרופה על ספסל בגינה

מפיגים בדידותם בתמונות הנערות בעיתון

המגן על ליבם מצינת ליל שעון קיץ

שואפים אל קרבם מחומו של ספסל

ניחוחות אהבה שהותירו ילדה וגם ילד

אשר עלי זה הספסל חגגו נשיקה ראשונה

ובליל התקדש שעון הקיץ יצאה הקדשה

למכור אהבה חטופה בפרוטות לנשמות

עצובות בודדות. ובעת שהורצו הספרות

בשעונים דיגיטלים הריצה הבת בחטף

קורט אבקה לבנה לתבל את חרפת נעוריה

בין קדשה לספסל דום ניצבה הלילית

ושירת האביב העצוב מליבה התפרצה

שוררה הלילית לקדשה ולשוכן הספסל

בגינה הקטנה ורק המה שמעו שירתה

כי קולה לא נשמע רק שפתיה נעות

ודמעות מעיניה נוטפות על פרחי היסמין

וריחות אהבה של אביב נישאים באויר

מחרישים בריחם את שאונו של שעון קיץ

שבת שלום ואביב נפלא לכל מי שהזיז/ה אתמחוגי השעון ולכל מי שמחוגי השעון נעים בשבילה/ו