דבר תורה

על כפות המנעול

שיר השירים פרק ה  

(ד) דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו:

(ה) קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר

וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל:

שנתה של לילית נודדת בליל

כי הלך אשמדאי לבקש אהבה

בארמון השידות הכחולות

ופקעת הורד את אודם עליה

בחוסר מנוחה תפשק לעת בוקר

לדבש הדבורה מתאווה משתוקקת

אך זו תזמזם לפרחי החרצית.

הו כמה תכמה פקעת ורד

לעוקץ דבורה או לזבוב למצער

ניחוח תשוקת ערגתה נישא

באוויר אל השמש.

סביב יהמה זוג יונים

ובן הצופית ובת הצופית

ישרקו צפצופי אהבה

ורמיזות של זימה.

ולילית את זו פקעת הורד

תקטוף ותביא אל חדרה.

תשאף ניחוחו בעוד אצבעיה

נוטפות מור עובר

על כפות המנעול