מזה שנים שליל הסדר מתרחש אצלנו- אלא אם כן אני מוצא ביצפר שדה שיזדקק לשירותי הטובים כעורך סדר מסורתי- אבל זה קרה רק פעם אחת עד כה (החוויה לטייל עם המשפחה בערב פסח בבריכת המשושים במקום לשרוף חמץ ולהעמיד את הרעיה לבשל במטבח הייתה שווה את האוכל סטייל בהד10- ושינה על מיטות סוכנות). יש שני מנהגים שהנהגנו: האחד קטע לימוד בנוסף להגדה והשני לזמן אורחים (כמנהג יהודים מדורי דורות).
השנה בגלל המבחן בסטטיסטיקה בערב ערב ערב פסח (לא יודע אם עברתי, אין מועד ב, השם ירחם) לא היה לי זמן להכין לימוד כמו שאני רגיל (ראו דגימות בשולים משמאל) אז החלטתי להביא מאמר שקראתי לפני תחילת הלחץ. המאמר האחרון שקראתי היה מאמר של משה הלברטל ושלמה נאה שהתפרסם בספר "הגיון ליונה" ועוסק קטע תלמודי ממסכת סוכה המתפרש על ידם כסטירה עוקצנית על פסוקים מתוך הפרק השביעי של האוונגליון של יוחנן. מאמר שיש בו כדי ללמד משהוא על הלכי הרוח בימים ההם (אי שם בין המאה השלישית למאה הששית), ואיך היהודים כיסחו את הנומרים (בדיבורים בלבד כמובן). ואז פחות משבוע לסדר מודיעה לי בת הזוג בתוקף תפקידה כממונה על איכלוס שולחן הסדר : "הזמנתי לליל הסדר שלש עד ארבע נזירות קתוליות..." .
הנזירות מוכרות לי כמובן , שלוש מהן תלמידות של רעיתי מזה שנים באחד ממועדוני הגמלאים בהם היא מלמדת ואף היו תלמידות בשיעורים שלי בעבר. הנזירה הרביעית היא אורחת בארץ ומצטרפת אליהן.
ליל הסדר עבר כרגיל בקריאת ההגדה וטעימה קלה של לביבות קציצות וירקות העונה - מעין הרחבה של אכילת ה"כרפס", כדי לא לחלום כל ההגדה על הגפילטע. את קטע הלימוד אביא להלן :
לימוד לליל הסדר
הטקסט הנלמד:
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מח עמוד ב
גמרא. מנא הני מילי? - אמר רב עינא:
דאמר קרא (ישעיהו יב) ושאבתם מים בששון וגו'.
הנהו תרי מיני, חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה,
(=אותם שני מינים אחד שמו ששון ואחד שמו שמחה)
אמר ליה (=אמר לו) שמחה לששון: אנא עדיפנא מינך, (=אני עדיף ממך)
דכתיב (= שכתוב אסתר ח) שמחה וששון ליהודים.
אמר ליה ששון לשמחה: אנא עדיפנא מינך,
דכתיב (ישעיהו לה) ששון ושמחה ישיגו וגו'. –
אמר ליה שמחה לששון: שבקתך (=עזבתיך – מסכים לך)
הדא שעתא (=באותה השעה-בזמן הגאולה) מלו בך מיא (=ימלאו בך מים),
דכתיב ושאבתם מים בששון.
אמר ליה ששון לשמחה: שבקתך (=עזבתיך – מסכים לך)
הדא שעתא (=באותה השעה-בזמן הגאולה) שויוך פרוונקא (=יעשו ממך שליח),
דכתיב (ישעיהו נה) כי בשמחה תצאו.
אמר ליה ההוא מינא דשמיה ששון לרבי אבהו:
(=אמר לו אותו המין ששמו ששון)
עתידיתו דתמלו לי מים לעלמא דאתי,
(=עתידים אתם למלא לי מים בעולם הבא)
דכתיב ושאבתם מים בששון.
אמר ליה: לששון ? בששון! –
במשכיה דההוא גברא
(=בעורו של אותו איש).
הסבר לקטע :
לפנינו קטע בן שני חלקים. בחלקו הראשון מתפלפלים שני אנשים המזוהים כ"מינים" כלומר כופרים, מי מהם חשוב יותר. שניהם מביאים פסוקים מהמקרא אותם הם דורשים על שמותיהם שלהם.לדעת הלברטל ונאה הבעיה העוקץ בחלק זה של מדרש מכוון נגד מנהגם של הנוצרים לדרוש פסוקים ולפרשם כמוסבים על מאורעות ואישים אקטואליים.. בעיקר יוצא כעסם של חכמים על הדרשה בה מתפרש מושג מופשט כמו "שמחה" או "ששון" כשם של אדם בן זמנם של הדרשנים. אמנם גם בין חכמי התלמוד היו דרשות כאלה , הידועה מבינהן היא דרשתו של רבי עקיבא "דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב" בה זיהה רבי עקיבא את בר כוסיבא-בר כוכבא כמשיח. ברור שגם דרשתו של רבי עקיבא בעייתית והמשיח שזיהה נתגלה כמשיח כוזב (וגם עובדה זו נרמזה באופן אירוני בדרשה).
בחלק השני של הקטע מובא ויכוח בין רבי אבהו למין ושמו ששון. רבי אבהו ידוע במדרשים ל ארץ ישראל, בויכוחים עם נוצרים. ששון , המין, דורש את הפסוק "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" עליו כלומר : בעולם הבא היהודים (שלא מאמינים בישו) ימלאו בשבילו מים. רבי אבהו מתקן את דרשתו לפי הדקדוק העברי ולומד ממנה שהיהודים ימלאו אמנם מים אבל בעורו (כלומר בנאד מים עשוי מעורו) של אותו ששון.
איך יש להבין את הקטע המדרשי הזה לדעתי ?
בקריאה ראשונה בולט אופיו המבודח של הקטע "ליצנותא דעבודה זרה" כלומר לילוג על בני הדת היריבה , הנצרות. עם זאת הפרשנים המסורתיים אינם מפרשים את הקטע (או שפירשו אותו אך לא העזו להעלותו על הכתב אם מפחד הבישופים שבסביבתם ואםמפני "דרכי שלום"). בכל מקרה הדבר מזמין פרשנות היסטורית כמו זו של הלברטל ונאה, המדגישה אתאופיו הפולמוסו העוקצני של הקטע.
לדעתי יש לקטע הזה רובד נוסף עמוק יותר. בחלק הראשון צריך לבחון את היחסים בין הדמויותתחלה רבים שמחה וששון מי מבינהם חשוב יותר אך לאחר מכן הם משלימים וכל אחד מכבד את חברו. לדעתי צריך להבין את המשמעות של "באותה השעה ימלאו בך ימים" (בדברי שמחה לששון) כמו "ימלאו בעזרתך" ולא כפירושו העוקצני של רבי אבהו בחלק השני. כך אפשר לראות את ההקבלה עם דברי ששון לשמחה " באותה שעה יעשו אותך שליח". "פרוונקא" בארמית הוא שליח להוציא פקודה לפועל . אם כן שני המינים משלימים בינהם ומסכימים שהם עתידים לשתף פעולה עם היהודים בזמן הגאולה לצורך הגאולה. יש כאן אולי תקווה שיום יבוא (כשתבוא הגאולה) והקרע שבין היהודים והנוצרים יאוחה.
הגאולה היא ציר חשוב בקטע והדיון בגאולה מקשר בין בין הלימוד הזה לליל הסדר.
בקטע השני צריך להבין את הויכוח בין רבי אבהו למין כויכוח על עקרון הגאולה. בתפיסת הגאולה הנוצרית הפרט הוא הנגאל. האדם במצבו האנושי, נשמה הכלואה בגוף בשר ודם, זקוק לגאולה וזאת מעצם מצבו האנושי שמקורו בחטא הקדמון. הגאולה הזו תבוא באמצעות האמונה בישו . כך מבין זאת המין. הוא עתיד להגאל ואילו רבי אבהו וחבריו שאינם מקבלים את האמונה החדשה נידונים לעבדות (גם) בעולם הבא והם ישאבו עבורו מים. הגאולה בתפיסת היהדות היא גאולת העם משעבודו. בניסוח מאוחר יותר של הרמב"ם : " אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד". האדם כאדם איננו זקוק לגאולה. גופו של האדם הוא כלי. ככלי הוא מקבל את הלגיטימיות שלו מהתוכן. את דברי רבי אבהו אפשר לפרש שלעולם הבא המין ימלא את עורו ב"מים" במובן של תורה (ובמספר מקומות נמשלה התורה למים) או "רוח הקודש" כפי שנראה להלן, ואף "ישאב" כלומר ילמד זאת לשאר בני האדם.
הטקסט התלמודי מול הטקסט הנוצרי:
בתלמוד, המשנה הקודמת לסיפור שלנו על המינים, עוסקת בדיני ניסוך המים. על המשנה שואלת הגמרא "מנא הני מילי" כלומר מאיזה פסוק נלמדו הדינים. השאלה היא תמימה לכאורה עד שאנו נזכרים ששאלה זו הייתה בסיס למחלוקת עמוקה בין ה"פרושים"לצדוקים". ה"צדוקים" הכוהנים השולטים במקדש, לא קבלו את המסורת של מצוות ניסוך המים באשר היא איננה כתובה במפורש בתורה. .
הבמרא פותחת את הדיון ביחסה את דיני ניסוך המים לפסוק מישעיהו פרק י"ב :
ישעיהו פרק יב
(ג) וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה:
הפסוק חוזר כאחד הפסוקים בויכוח בין ששוןמלשמחה, פסוק זה גם משמש את ששון המין בויכוחו עם רבי אבהו .
נגד איזה טקסט נוצרי מכוון הטקסט התלמודי?
לדעת הלברטל ונאה (ואני מקבל את דעתם) הטקסט הוא :
הבשורה על פי יוחנן פרק ז
37 ויהי ביום האחרון הגדול בחג ויעמד ישוע ויקרא לאמר איש כי יצמא יבא-נא אלי וישתה:
38 המאמין בי כדבר הכתוב מבטנו ינהרו נהרי מים חיים:
39 וזאת אמר על-הרוח אשר יקחהו המאמינים בו כי לא-נתן רוח הקדש בטרם נתפאר ישוע:
ישו מזמין את העם לבוא לשתות ממימיו. אילו מים? הוא מצטט כביכול פסוק על נהרות מים חיים שיצאו מבטנו, אלא שאין פסוק דומה לו מקרא. אבות הכנסייה קישרו את פסוק הזה מבשורת יוחנן לפסוק מישעיה יב "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה". לשם כך הם דרשו "ישועה"כ "ישוע" (ועשו זאת גם בפסוקים נוספים בהם פורשה המילה "ישועה" כישו מנצרת) . ובכן אותו פסוק המשמש את התלמוד ללמוד על מצוות ניסוך המים הוא הפסוק עליו נסמכים אבות הכנסיה הנוצרית (ובאותה תקופת זמן בה מתהווה התלמוד) כדי לפרש את דברי ישוע בבשורת יוחנן.
ניסוך המים ומשמעותו
הרקע לדברי ישו בבשורת יוחנן הוא מעמד המתרחש במקדש ביום "האחרון הגדול" בחג הוא חג הסוכות ככל הנראה יום שאנו מכנים "הושנא רבה". ביום זה חובטים ענפי ערבה - צמח הגדל על שפת נחלים ומקשר אותנו למים. גם ביום זה קוימה מצוות ניסוך המים. במקור מתקופת המשנה - התוספתא- מורחב הסיפור על ניסוך המים ומזכרות הנבואות ביחזקאל , ביואל ובזכריה,לפיהן לעתיד יבוא יצא מעיין מהמקדש שיהפוך לנהר גדול. המים שמנסכים על המזבח יורדים במרזב או צינור הנקרא "סילון" אל בסיס המזבח ה"שית". כאן יש ויכוח מעניין בין חכמים הטוענים שה"שית" מנוקב אל התהום , וכך המים שמנסכים על המזבח יורדים אל ה"תהום" לעורר את התהום לנבוע מהמקדש לעתיד לבוא כדבר הנביאים. לעומתם חכמים אחרים טוענים שה"שית" הוא בור ניקוז שיש לנקותו אחת לשבעים שנה . אם כן יש ויכוח בתוך החכמים בעם ישראל אם יש לראות את ניסוך המים כקריאה לגאולה (במהלכה יפרוץ המעיין מבית המקדש) או כמצווה המנותקת ממשמעות גאולתית- משיחית. בתוך הויכוח הזה נכנסים ישו ותלמידיו ומציעים תחליף למקדש - ישו הוא שיהיה מקור המים החיים.
הפרשנות של הלברטל ונאה
לדעת הלברטל ונאה הקטע המדרשי הוא סטירה, ביקורת מלגלגת על הטקסט ופרשנותו על ידי אבות הכנסייה. בחלק הראשון יש ביקורת לגלגנית על שיטת הדרשה ובקטע השני התקפה ישירה על הנבואה לפיה נהרי מים יצאו מגופו של ישו -שבתשובת רבי אבהו מתגלגלת לשאיבת מים (מים שאובים!!) בנאד העשוי מעורו של המאמין בו!
צריך לזכור שבקטע התלמודי לא נזכר שמו של ישו. הקשר היחיד הוא דרך הפסוק "ושאבתם מים בששון", אך פסוק זה איננו נזכר במפורש בבשורת יוחנן ונמצא רק בפרשנות מאוחרת יותר לקטע.
איפה אני עומד מול הטקסט ?
הפרשנות שלי שונה מפרשנותם מכיון שאני מביא בחשבון את היחסים שבין הדמויות ומשמעויות נוספות שיש לויכוח בין הנצרות ליהדות. אין ספק שלעובדה שאני צריך לשתף בפירוש הטקסטים את האורחות בנות הדת הנוצרית יש מקום חשוב בכיוון של הפרשנות שלי אך לדברים אלו יש מקור עמוק יותר. כפלורליסט אני מאמין שדעתו של הזולת ראויה לכבוד גם אם אני חולק עליה. הדברים אמורים גםליחס אל דת אחרת. אינני נוצרי מתוך הכרה ומתוך היכרות עם עקרונות הנצרות. אני יהודי גאה שמוכן ליהרג על אמונתו. אבל בתוך הויכוח אני מכיר בצורך לכבד את המאמינים באמונה שלמה באמונה שונה משלי. לשם כך עלי לפרש את הטקסטים המקודשים שלי באופן שיהיה תואם את הערכים בהם אני מאמין, ובכללם הפלורליזם. עם זאת אני חייב למחברי המאמר את הקישור בין המאמר התלמודי לטקסט של בשורת יוחנן. ולנזירות אני חייב את הצורך לחזור ולקרוא את התלמוד ...
אפילוג :המים ורוח הקודש
בשורת יוחנן מפרשת את נהרי המים שיצאו מגופו של ישו כסמל לרוח הקודש. כפי שמעירים הלברטל ונאה גם תפיסה סמלית זאת מצויה ביהדות בקשר לניסוך המים או שמחת בית השואבה (שמחת שאיבת המים מהגיחון לצורך ניסוך המים ) :
תלמוד ירושלמי מסכת סוכה פרק ה דף נה טור א /ה"א
אמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמה בית שואבה
שמשם שואבים רוח הקודש
על שם ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה
שתי הדתות מקבלות את חזון הנביאים על המים שיצאו מהמקדש כרוח הקודש . בפרשנות היהודית המים יצאו מהר הבית, בעוד שבנצרות המים יצאו מגופו של ישו בעת הצליבה ורוח הקודש ממשיכה להשקות את המאמינים בישו. שתי הדתות חלוקות במקורה של "רוח הקודש ", ומחלוקת זו איננה ניתנת לגישור. בשתיהן "רוח הקודש" היא הנותנת את המשמעות לקיום האנושי. בתוך כל המפלג בין הדתות יש גם מאחד- כולנו בני/בנות אנוש המחפשים משמעות לקיומנו בעמקי אמונתנו.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
