דבר תורה

טקס יום הזכרון במפעל התקיים אתמול. אני הופקדתי על "א-ל מלא רחמים". מראש חששתי שלא אוכל להתחבר לקהל- אין לי נסיון בתפילה עם קהל כה גדול וכה מגוון, קהל שמכיר אותי בתפקיד אחר ולא כשליח ציבור.

התחלתי ואחרי מספר שניות חשתי שאני לוחץ חזק מדי ומאבד את הקול , הורדתי מעט עוצמה, ריככתי מעט את  הטון, ומלאתי את החזה באויר כדי לפצות והמשכתי- ואז זה קרה. פתאום הייתי מלא באנרגיה הרגליים רעדו ללא שליטה אבל הייתה לי שליטה מלאה בקול. והכל זרם - הטקסט הפך למילים והמילים הפכו לתפילה ואני הייתי באמצע בין הקהל והתפילה והמרומים.

אז ממשיכים לטקס בקהילה הערב ואז תהיה לי מעט מנוחה עד שבועות, וכמו שמעודדת אותי רעייתי, תיכף מגיע גם יום כיפור....