דבר תורה

בחלק א הבאתי שני סיפורים .הראשון סיפור עממי על אב שיכור שבניו מחליטים לקבור אותו בעודו חי. סוחרי יין מחביאים את סחורתם בקבר בו נקבר הזקן, וכשחוזרים הבנים לראות את שלום אביהם הם מוצאים אותו שותה ומאושר. הסיפור השני מספר על אב שיכור ובן תלמיד חכם וצדיק שאיננו משלים עם הרגלי השתייה ומנסה לגמול אותו, אך אינו מצליח . הסיפור השני ממחיש את הסכנה שבשתיית היין, אך הסיפור הראשון משאיר אותו בסימן שאלה. מצד אחד הוא מראה לנו איך שתיית היין מאיימת על שלמות הבית והמשפחה ומצד שני השתיין לא רק שאיננו נענש על כך הוא גם זוכה להספקת יין סדירה לשארית חייו. נחזור אם כן לסיפור הראשון ונקרא אותו בעיון :

חלק 1 :

אמר רבי אחא

מעשה באדם אחד שהיה מוכר כל כלי ביתו ושותה בהן יין,

קורות ביתו ושותה בהן יין.

הקטע הראשון בסיפור מתאר בפנינו את גיבור הסיפור.  נשים  לב לסגנון. מעשי ה"אדם" מתוארים בשני מעשים הוא מוכר את כלי ביתו כדי לשתות יין ומוכר את קורות ביתו כדי לשתות יין. לכאורה יש כאן כפילות אך לאמיתו של דבר יש כאן קיצור. במילים ספורות אנו לומדים כי מדובר בשתיין כרוני שמוכר את רהיטיו ואת כלי ביתו ומשנגמרו המטלטלים הוא מתחיל לפרק את קורות הבית ולמכור אותן.

חלק 2:

והיו בנין מלינים ואומרים : "האם אין הזקן הזה

אינו יוצא מן העולם ואינו משאיר לנו לאחר מיתתו כלום?

מה נעשה לו ? נבוא ונשקנו (יין) ונשכרו

ונישא אותו ונוציא אותו (מחוץ לעיר)

ונאמר שהוא מת , ונשכיב אותו במשכבו (בקברו).

עשו כך.

באו אצלו והשקוהו  ושכרוהו והוציאו אותו

והניחו אותו בקבר אחד.

החלק השני מפגיש אותנו עם תגובת הבנים. הבנים אינם מכבדים את האב. הם קוראים לו "הזקן הזה". הם מדברים על יציאתו מהעולם. הם מבטאים כעס, כעס רב. הם שואלים "מה נעשה לו" ומשיבים בשורה ארוכה של פעלים "נבוא ונשקנו ונשכרנו ונישא אותו ונוציא אותו...". עכשיו חוזר המספר"עשו כך" ומפרט מה עשו, שוב בשורה של פעלים. מה בא ריבוי הפעלים הכפול ללמדנו ?

ריבוי הפעלים מלמד על תיכנון מרושע. הבנים מתכננים את חיסול האב לפרטיו. והם מוצאים לפועל את התכנון. רק הבדל אחד יש בין התכנון לבין הביצוע. בתכנון הם מחליטים "ונאמר שהוא מת". מילים אלו חסרות בביצוע. גורלו של השיכור איננו מעניין איש.

בסיפור ממדרש תנחומא שקראנו, מוקד העימות היה בין בן "תלמיד" לאב חסר גבולות. העובדה שהיה בן אחד ואב אחד, שניהם ממעמד שונה, חידדה את העימות ומיקדה אותו במישור של התורה והמוסר. כאן יש עימות בין אב למספר לא ידוע של בנים.  גם האב וגם הבנים הם בני אותו מעמד. ההבדל ביניהם הוא שהאב מפרק את הבית והבנים זוממים לעצור אותו. מישור העימות בין האב והבנים הוא החברה והנורמות של החברה. הנורמה החברתית היא שהאב מוריש את רכושו לבנים, ולא מוכר אותו כדי לשתות יין. האב מערער את יסודות החברה והביטוי הסימבולי לכך הוא מכירת קורות הבית. הבנים נלחמים על הנורמות החברתיות, על שלמות הבית שמגיע להם בירושה. המלחמה הזו חסרת פשרות. החברה מקיאה מתוכה תמי שמנסה לערער את הנורמות , את המקובל בחברה, וקוברת אותו "בקבר אחד"

חלק 3:

עברה קבוצת חמרים (סוחרים ביין) לעלות לאותה העיר,

שמעו שאנגריא  בעיר.

אמרו: נפרוק את הנאדות הללו בקבר הזה, ונברח.

עשו כך, ופרקו את מטענם בקבר,

והלכו לראות מה נשמע בעיר.

והיה אותו האיש שם. ראו אותו  וחשבו שהוא מת.

זירת העלילה עברה לקבר. סוחרי היין שומעים שיש סכנה בעיר, הצבא עלול להחרים את סחורתם. היין עובר מהחוץ אל תוך הקבר . עמו מועבר/ת הקורא/ת.  הסוחרים חושבים שהאב המוטל בקבר מת.  אנו הקוראים והקוראות  יודעים שהוא חי.

חלק 4:

כאשר התעורר משנתו ראה נאד מעל לראשו.

לקח אותו ונתנו בפיו ושתה.

כאשר שתה לרויה היה מזמר.

יש ניגוד בין החלק השלישי והחלק הרביעי. החלק השלישי מסתיים ב"חשבו שהוא מת" בעוד הרביעי נפתח ב "כאשר התעורר משנתו". היגוד נמשך בין מה שקדם להתעוררות האב ובין מה שבא אחריה.קודם היו הסוחרים בחוץ , מודאגים מהנעשה בעיר. הם מטמינים את היין בקבר. עבור הסוחרים היין הוא סחורה שיש למכור אותה תמורת כסף, ויש להגן עליה מפני החרמה. ההגנה על היין היא בקבר. בתוךהקבר מוגן גם האב. עבורו היין איננו סחורה אלא הנאה צרופה. מוגן בקבר כמו ברחם אמו, הוא יונק מהנאד כמו משדי אמו או מחבל הטבור. בעוד סוחרי היין חרדים והולכים לראות מה נשמע בעיר (ערבוב של פעלים הנוגעים לחושים שונים!), הזקן אינו צריך לשמוע דבר, הוא משמיע, הוא שר.

הניגוד שבין הזקן-הילד חסר הדאגות, ובין החברה  הלחוצה , המודאגת , הרודפת  אחר הבצע וחסרת הרחמים, הוא מוקד העימות בסיפור. הא-ל מתערב ומספק לזקן את היין כדי להעמיד אותו כמראה אל פני החברה . הם מוכרים את היין בכסף, והוא שותה אותו. הם רוצחים אותו והוא יושב ושר.