דבר תורה

מסע קיף תחנת האשלים

האשלים בוכים בדממה בלילות

בדמעות מלוחות על היום שעבר

הם בוכים על היום שבוזבז לשוא

כי לא באו לישב בצילם עוברי אורח

ואנו נסגרנו בתוך בניני מגורים

חוסים בצינת האויר הממוזג ובחוץ

יחידות הקירור דומעות מים תפלים

אודות הבל פה שאבד בשיחה בטלה.

ורק בחצר ערבה בוכיה ברוח תניד

עלעלי דמעותיה, תזכור נשמות שאבדו

שאנו שכחנו זנחנו כשנסנו מפני החמה

אל צינת המזגן אל שיחה בטלה.