דבר תורה

שבת נחמו

עברנו את תשעה באב, יום הצום לזכרון חורבן המקדש. בשבע השבתות האחרונות בשנה  ייחדו חכמים את הפטרות לפרקי נחמה. וההפטרה הראשונה בסדרה זו פותחת בפסוק (ישעיהו מ, א):  נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם: וכך נקראת השבת הזו שלאחר תשעה באב "שבת נחמו".

הנביא קורא  בשם הא-ל לנחם את העם. קריאת הנחמה כפולה. בפסוק הבא קורא הנביא לנחם את ירושלים שכבר סבלה כפלים מכפי שמגיע לה על פי חטאיה:

 (ב) דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד יְקֹוָק כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ: ס

למעשה מודה הנביא כי הסבל של העם כבר איננו קשור לחטאי עבר או ההווה. הגאולה איננה מותנית בחזרה בתשובה. ירושלים מילאה את "מבאה" וצבא הוא תקופת הזמן שיש לרצות בעונש או לשרת בצבא. תקופה זו נסתיימה. הגאולה קרובה לבוא, ויש להכשיר את הדרכים לקראתה.

(ג) קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ:(ד) כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה:

את הדרכים לגאולה צריך להכשיר במדבר. המדבר שבו נדד עם ישראל בדרכו לארץ הוא המקום ממנו יבוא הא-ל לגאול את עמו. חכמים מפתחים את הרעיון של הגאולה, המדבר ומסע עם ישראל ממצרים לארץ שבתורה.

אגדת בראשית (בובר) פרק סח :

זהו שאמר הכתוב: "קול קורא במדבר וגומר... (ישעי' מ )

אמר רבי לוי למה במדבר?

אלא בנוהג שבעולם מי שהיה בידו מרגלית ואיבדה,

היכן הוא מבקשה, לא במקום שאיבדה?

כך הקב"ה איבד את ישראל במדבר,

שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו (במדבר יד לה),

ולשם הוא הולך ומבקש!

מדוע נבחר המדבר להתחלת הגאולה? רבי לוי עונה על כך במשל: מי שאיבד דבר מה, מחפש את אבידתו במקום בו איבד אותה. בסיפור חטא המרגלים (במדבר י"ד) גוזר א-לוהים על בני ישראל שלא יכנסו לארץ ישראל.  חכמים רואים בסיפור המרגלים המסיתים את העם שלא לעלות לארץ ישראל את ראשית הגלות. כך הם קובעים כי מעשה המרגלים אירע בתשעה באב וכי זהו האסון הראשון מבין האסונות שאירעו לעם באותו יום. הסירוב של העם לכבוש את הארץ הוא תחילתה של גזירת הגלות. הגזירה מומשה בחורבן הבית הראשון. בנין הבית השני לא תיקן את המציאות של הגולה. רוב העם נשאר בבבל וקהילה גדולה וחשובה כבר נוסדה  במצרים. במהלך ימי הבית השני  נוסדו קהילות נוספות מחוץ לארץ ישראל וחורבן הבית השני  החריף והאיץ את התהליך.

הגאולה השלמה צריכה להיות תיקון אמיתי של הגלות ולשם כך יש לחזור ל"מדבר". המדבר נמצא מחוץ לתחום התרבות. כדי לשרוד במדב רולצאת ממנו  נדרש כוח. המדבר הוא גם מקום המרעה. כאן מביא הנביא שני דימויים של הא-ל:

 (י) הִנֵּה אֲדֹנָי יְקֹוִק בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו: (יא) כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל: ס

הדימוי הראשון כוחני, "בחזק יבא". הדימוי השני הוא של רועה הנושא את הטלאים בחיקו. נחמה ליבוביץ (עיונים ספר דברים ע' 82-85) מדגישה  את הדימוי הכפול של הזרוע. בפסוק י' הזרוע היא כוח השלטון לשפוט ולתת שכר. הזרוע בפסוק י"א משמשת כדי לעזור לחלש. הא-ל יגאל את עמו בכוח וגם בחמלה.

כאן מעניין להשוות בין המשלים של הנביא ישעיהו למשל של רבי לוי. הא-ל במשל של הנביא הוא גיבור  דרמטי,  מושל בזרוע חזקה ומושיט זרוע לעזור לחלש. הא-ל במשל של רבי לוי הוא אנטי גיבור. הוא שלומיאל שאיבד אבידה וסוף סוף נזכר לחפש אותה. בנבואת ישעיהו הקדוש ברוך הוא כביכול מודה שהגזים בענישה, שהגלות התארכה מעבר למה שהצדק מחייב. באגדה של רבי לוי האחריות לכל הגלות מוטלת על הקדוש ברוך הוא. הוא שקלקל והוא שחייב לתקן. בנבואת ישעיהו העם הוא צאן שיש לדאוג לו כדי שיתן צמר וחלב. בדרשת רבי לוי עם ישראל הוא "מרגלית", אבן יקרה יפה ומושלמת. בשני המקורות, ישעיהו ואגדת בראשית, נשמעת הכמיהה לגאולה שלמה שעדיין לא באה..

שנזכה אנו לגאולה קרובה. שבתשלום