דבר תורה

עיתוני סוף השבוע, וכמוהם התקשורת האלקטרונית, היו מלאים במאמרי הספד למפלגת העבודה, קץ שעתיד להגרם מהצטרפותה לממשלה בראשות ביבי. ההסכמה היא רחבה למדי ועברה במהדורות החדשות בשלושת ערוצי הטלביזיה.

כאשר רוב התקשורת מגבשתעמדה אחידה אי נעשה חשדן. כאשר מדובר בתחזית אני ספקן מוצהר.לא ברור על סמךמה מבוססת התחזית על קיצה של מפלגתהעבודה. גרוע מזה מנין הבטחון שישיבה באפוזיציה תציל את מפלגת העבודה ודווקא ההצטרפות לממשלה תביא את הקץ, אולי להיפך?  אני גם מעז לשאול אם ישיבת קדימה באופזיציה לא תביא את הקץ על קדימה?

אבל הבעיה העיקרית היא שמדינת ישראל עומדת בפני שתי בעיות חמורות יותר מקיומה של מפלגזו או אחרת, יש משבר כלכלי ויש אתגר ביטחוני כבד ביותר מצד הציר איראן-סוריה-חיזבאללה-חמאס . בשני היבטים אלה המצב היום חמור בהרבה מהמצב ב 2006, בהיבט האחרון תפקודה הכושל של משלת אומרט החמיר והחריף את הבעיה.ממשלה רחבה ככל שניתן היא הכרח ולכן צודק ביבי כשהוא מסכן את שלמות מפלגתו כדי להרחיב את הממשלה. ברק אולי מציל אתעורו כשהוא נכנס לממשלה אבל בשעהכזו, וכאשר קדימה נשארת באופוזיציה, אין מוצא טוב יותר. אז אולי הצמרת התקשורתית של נושאי כליו של אולמרט כועסת על ברק, אבל הטיעון שברק קובר את מפלגת העבודה הוא ספקולציה טהורה.

עתידה של מפלגת העבודה תלוי במידה בה תצליח המנהיגות שלה לעמוד בשני אתגרים .האתגר הראשון הוא להצליח לאחד את המפלגה כנגד הסיעתיות שמפלגת אותה היום. האתגר השני הוא למצוא מסר שיהפוך אותה רלבנטית לציבור. לא מספיק להרים את דגל ה"חברה". המפלגות שצמחו מתוך המצוקה - ש"ס והמפלגות הערביות - עושות זאת טוב יותר בדיוק כמו שישראל ביתנו עונה למצוקות של יוצאי חבר העמים יותר מכל מפלגה אחרת.

המשבר הכלכלי העולמי עשוי להביא להגדרה מחדש של הסוציאל דמוקרטיה באופן שיסיים את שלטון הקפיטליזם השמרני בעולם הכלכלי מאז שנות השמונים של המאה הקודמת. אם מפלגת העבודה תשתלב במגמה זו ותסח מחדש אתמצעה כמפלגת העבודה באופן שיהיה רלבנטי לחברה אז יש לה עתיד. אם היא תכשל בשני האתגרים כנראה שהעתיד מאחוריה. בכל מקרה השאלה אם תשב בממשלה או באופוזיציה היא משנית.

הבעיה האמיתית בהצטרפותה של מפלגתהעבודה לממשלה היא המשך כהונת ברק כשר הביטחון. אם אהוד ברק ימשיך להוביל את מדיניות הבטחון ברוח  "עופרת יצוקה ",  באמונה שהמבצע הזה היה הצלחה,  אולי נצטער שהעבודה נכנסה לקואליציה  (ואז אולי לא נצטער בהמשך אם המפלגה הזו תמחק מהמפה). עד אז נקוה שהממשלה החדשה תוכל לעמוד באתגר הכלכלי ובאתגר הביטחוני.

קראתי הבקר,ואני חייב להודות שלא בעיון רב, מאמר של יעל פז-מלמד (מעריב) על התרסקות השמאל. היא טוענת שהשמאל המיוצג ע"י מר"ץ התרסק מזמן ואילו השמאל "האמיתי" היום, היינו העבודה וקדימה,דווקא הגדיל את כוחו. בקצת מאמץ היא הייתה יכולה לכלול ב"שמאל" שלה גם את הליכוד, מה שהיה מעניק ל"שמאל" ניצחון גורף.

לא נראה לי שניתן להתמודד עם הבעיה הו באמצעות שינוי הגדרות. יתר על כן, עצם הדיבור על המתרחש בחברה בארץ, ותהליכים חברתיים מקבילים קיימים גם בחברות דמוקרטיות אחרות,במונחים של "קריסה" , מונח שלקוח יותר מתחום הספורט התחרותי,  צריכיםלכוון אותנו לחשוב שהבעיה היא רחבה יותר.

הפוליטיקה היום,ברוב החברות הדמוקרטיות, שוב איננה מאבק אידאולוגי כפי שהייתה בחלקה, מסוף המאה 19 ועד שנות ה 70 של המאה ה 20. כמובן שאף פעם הפוליטיקה לא הייתה מאבק אידאולוגי טהור. מאבק על שלטון הינו, ותמיד היה, מאבק כוחני על שליטה וכוח. מנהיגים "אידאולוגים" רבים הושחתו על ידי הכוח. אבל תקופה ממושכת, בין מאבקי הכוח, עסקו חלק מהנהיגים או אנשי רוח בסביבתם בליבון המשנה האידאולוגית החברתית שבשמה הם פעלו.

האם התמוטטות המרכסיזם-לניניזם מקורה בפשיטת רגל אידאולוגית? אינני מרכסיסט, ורבים כמוני רשאים לחשוב שהמרכסיזם לא היה התשובה הנכונה לתחלואי החברה. אבל ההתמוטטות של ברית המועצות היא בראש ובראשונה בעיה של התנוונות השלטון ולא בהכרח  מעידה על תקפותה של התורה החברתית אותה ניסה אותו שלטון לקדם (אם כי ספק אם לאחר מות ברז'נייב מי ממנהיגי ברית המועצות העמיד בראש מעייניו את קידום התורה המרכסיסטית). אם השמאל בעולם "לא  רלבנטי"? כל עוד השמאל יתבצרבעקרונות של המרכסיזם וימשיךלחשוב שהבעיה היא מלחמת מעמדות, וידביק ליריביו תויות של "קפיטליסטים" ו"קולוניליסטים" השמאל ימשיךלתתמענה לא רלבנטי. אבל העיה החברתית קיימת.הפערים החברתיים מעמיקים. המצוקות החברתיות אינן זוכותלמענה הולם של השלטון , והתקציבים החברתיים הם הראשונים לקיצוץ בכל משבר כלכלי, בעוד השלטון מנסה לרפא את תחלואי הכלכלה במתן הטבות לשכבות המבוססות.

הבעיה של השמאל בארץ מורכבת  עוד יותר. כבר בשנות העשרים הדביק השמאל הציוני תגיות מרכיסיסטיות לסכסוך הישראלי- ערבי. עם זמן הוקצנו העמדות.הישראלי הציוני היה לקולוניאליסט הכטבשוכובש בעוד הערבי הוא ה"מנוצל". כריכת המאבק החברתי בין מנצלים ומנוצלים  בבעיה היהודית-ערבית היא הגורם האמיתי לכשלון השמאל. בעיני רוב הציבור המיעוט הערבי איננו רק מעמד מנוצל אלא גם סכנה קיומית. לא מדובר בחשש הישן מפני התקוממות המנוצלים על מנצליהם . מדובר במאבק פשוט על הזכות לשבת בארץ הזאת , מאבק שכיום מגובה בסכסוך דתי.

"קדימה" ו"עבודה" אינן מפלגות שמאל. שתיהן מפלגות מרכז ושתיהן בתהליכי ניוון מתקדמים. יש בעבודה יסודות של שמאל כמו אמיר פרץ חלי יחימוביץ ואולי אופיר פינס - כל עוד הם לא יהיו בעמדות ההשפעה העבודה תשאר מפלגת מרכז מנוונת. 

מה שנשאר ב"שמאל" זה השמאל הקיצוני שיותר משהוא שמאלני הוא מפלגה פלשתינית אשר שאיפתה להפוך את המדינה הציונית למדינה דו לאומית. בסדר העדיפות הלאמי הערבי כמעט שלא נותר מקום לתיקון המצוקות החברתיות שכן הטיעון של ההנהגה הערבית הוא שפתרון המצוקות החברתיות בחברה הערבית יפתר עם פתרון הבעיה הלאומית הפלשתינית. אין כיום בציבור הערבי מנהיגות לגיטימית התומכת בדו קיום עם ערבי יהודי בתחומי מדינה ציונית (אף כי אני מזהה כמיהה עזה בציבור הערבי לשיתוף פעולה יהודי ערבי ברמה המקומית).

אם השמאל שואףלהגיע לעמדת השפעה הוא חייב להתמודד בשלש חזיתות. בחזית החברתית השמאל צריך להגדיר תורה סוציאל דמוקרטית שתהיה חזקה דיה בכדי להתמודד עם הקפיטליזם הליברלי, תוך הפקת לקחים מדעיכת המרכסיזם. בחזית הדתית השמאל צריך ילהבין שהדת איננה אופיום להמונים.  האקויולנט העדכני  של הפרולטריון איננו סובל מהדת אלא בראש ובראשונה מהאופיום ומהאופיאטים הסינטטיים. הדת מנצלת את המצוקה של אלו שגם הממשל וגם השמאל זנחו אותם, ומגייסת אותם לשורות לוחמי הטירור הדתי. 

השמאל צריך לחבור לזרמים המתונים בדת (אם ביהדות, אם באסלאם ואם בנצרות), ולהיאבק איתם בכל כוחו בדת הפונדמנטלסטית. בעברית פירושו שאסור שמחזה הסוריאליסטי שבו יוסי שריד יושב באותה ממשלה לצד אריה דרעי יחזור בכל גרסה שהיא.

והשינוי המהותי באמת שהשמאל צריך לעבור הוא בחינה מחדש של יחסו לציונות ולסכסוך הציוני-פלשתיני. השמאל צריך לקבוע עמדה ברורה ביחסו למדינה הציונית. אם השמאל יבחר בעמדה הערבית ויתמוך במדינה דו לאומית הוא יחבור לשמאל הקיצוני ויאבד את יכולתו להיות גשר בין הציבור הערבי לציבור היהודי. אם השמאל יקבל את עקרון המדינה הציונית  ויילחם במסגרת זו  כנגד קיפוח המיגזר הערבי זה יהיה מאבק לגיטמי, גם אם בשלב הראשון לא תהיה מנהיגות ערבית שתצטרף אליו. אם השמאל ימשיך לשתוק או לגמגם הוא יאלץ לקבל את הממצא החשוב ביותר מתוצאות הבחירות האחרונות - שהשמאל איבד גם את המיגזר הערבי וגם את המיגזר היהודי.

שבת שלום

 .

על הגורמים לרעש אדמה – תשובה לבניזרי

אני מניח שכבר היו כאלה שפשפשו ומצאו מהיכן שאבו חכמי ש"ס ובראשם שלמה בניזרי  את תובנתם לגבי הומוסקסואלים. בניזרי הסתמך בדבריו על ה"גמרא". כשתלמיד חכם מצטט  "גמרא" הוא מצטט את התלמוד הבבלי בדרך כלל. אלא שהפעם התכוון בניזרי לתלמוד הירושלמי. לטובת אלו שטרם ראו את המקור המלא אביא אותו בפניכם.

אקדים ואומר שחכמי התלמוד לא ממש אהבו הומוסקסואלים.   לא בדקתי מה היה המעמד המשפטי של הומוסקסואליות באימפריה הרומית. אבל רבים רבם וטובים באימפריה,  קיימו יחסים כאלו בסתר ובגלוי. נזכיר למשל את הקיסר אדריאנוס, איתו יש לעם היהודי חשבון מאז שדיכא את מרד בר-כוכבא, ואת אנטינואוס שהיה המאהב הידוע בציבור שלו. לחכמינו הייתה סיבה טובה לזהות מין הומוסקסואלי עם השלטון הזר, ולהכחיש ולהדחיק קיומם של דחפים כאלה בתוכם. ובכל זאת הדיון בגורמי רעידות האדמה בירושלמי מורכב יותר מההצגה האוילית של בניזרי.

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט דף יג טור ג /ה"ב

אליהו זל שאל לרבי נהוריי

מפני מה באין זועות לעולם

אמר ליה בעון תרומה ומעשרות

כתוב אחד אומר תמיד עיני ה' אלהיך בה

וכתוב אחר המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו

 הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו

בשעה שישראל עושין רצונו של מקום ומוציאין מעשרותיהן כתיקנן

תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה

ואינה ניזוקת כלום

בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום

 ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקנן

המביט לארץ ותרעד

המדרש כתוב בעברית תלמודית שאיננה שכיחה בתלמוד הירושלמי, ורק הביטוי "אמר ליה" במקום "אמר לו" הוא בארמית. "זועות" הוא השם העברי התלמודי לרעידת אדמה. המדרש מוצג כדיון בין אליהו הנביא לרבי נהוראי, שעל פי המסורת התלמודית מזוהה עם רבי מאיר. אליהו שואל ריטורית את רבי נהוראי מה גורם לרעידת אדמה. תשובתו היא "בעוון תרומות ומעשרות",  כלומר רעידות האדמה נגרמות מהתרשלות הציבור הישראלי בהפרשת תרומות ומעשרות. לשם כך הוא דורש שני פסוקים הנראים כסותרים זה את זה (דברים פרק יא , יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:

פסוק זה מופע אחרי פסוק  בשבח ארץ ישראל, אשר "למטר השמים תשתה מים", כלומר הא-ל מיטיב עם הארץ ומוריד לה גשמים. לעומתו הפסוק בתהילים ( קד, לב): הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ: מציג את השגחת הא-ל כפורענות. רבי נהוראי מסביר את הסתירה בפסוקים במושגי שכר וענש. הא-ל בוחן את מעשי עם ישראל, אם הם מקיימים מצוות מאלו התלויות בארץ, אזי אין עונש ואין נזק. אבל אם ישראל אינן עושים רצונו של מקום ואינם מקיימים את מצוותיו אזי יבוא העונש "מביט בארץ ותרעד". רבי נהוראי בוחר במצוות המעשרות כמבחן לעשיית רצונו של הקדוש ברוך הוא. אין הסבר לבחירה זו. ניתן לשער שמצווה זו בה נדרש האדם לוותר על חלק מהיבול שכה עמל הגידולו, מגדירה את היחסים שבין האדם, הסביבה והא-ל , ועל כן היא נבחרה כמבחן לקיום המצוות. אפשר שהסיבה היא שמצווה זו נבחרה על ידי הנביא מלאכי כמבחן לירידת הגשם כנאמר במלאכי ג,י: הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי:

אליהו הנביא מקבל את התשובה אך מציע תשובה יותר טובה :

אמר ליה בני חייך כך היא סברא דמילתא

אבל כך עיקרו של דבר

אלא בשעה שהקב"ה מביט

בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות

יושבות בטח ושאנן ושלוה

ובית מקדשו חרב הוא

אפילון לעולמו להחריבו

הה"ד שאוג ישאג על נוהו

בשביל נויהו

"כך היא סברא דמילתא" , כלומר כך הוא מובנם של הפסוקים. אלא שלאליהו הסבר משמעותי יותר. הקדוש ברוך הוא רואה שמוקדי התרבות הרומיים, התיאטראות וזירות הקרקס, פורחים ומשגשגים, בעת שבית המקדש חרב. מרוב צער על אי הצדק שגרם, הוא מבקש להחריב את העולם ומרעיד את האדמה. בעוד רבי נהוראי קושר את אסון הטבע לשכר ועונש, התשובה הנמסרת בשם אליהו הנביא מנתקת את הקשר בין אסונות הטבע דוגמת רעש האדמה ובין קיום  או אי קיום מיצוות. לפי אליהו רעש האדמה הוא ביטוי קוסמי לחורבן של המקדש . תשובת אליהו מסתמכת על הפסוק (ירמיהו כה, ל):וְאַתָּה תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם יְקֹוָק מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: האל שואג , ושאגתו היא רעש האדמה, בגלל "נוהו" , כלומר הרעש בא בגלל בית המקדש החרב.

אמר רבי אחא בעון משכב זכור

 אמר הקב"ה אתה זיעזעתה איברך

על דבר שאינו שלך

חייך שני מזעזע עולמי על אותו האיש

רק עכשיו אנו מגיעים למקור לסברתו של בניזרי. אחרי שתי דיעות, זו של רבי נהוראי וזו של אליהו הנביא, רק במקום השלישי מובאת דעתו של רבי אחא, חכם בדור הרביעי לאמוראי ארץ ישראל (סביב 300שנת  לספירה). הוא אכן קושר בין רעידת אדמה ובין חטא, ומנצל את ההקשר האירוטי של רעידת האדמה, למיניות אסורה. אגב במדרש מאוחר יותר, מדרש תהילים, הפך "משכב זכור" ל"גילוי עריות". 

 אך בזאת לא מסתיים הדיון ויש עוד דעה אחת שמין הראוי להשמיע לשלמה בניזרי:

ורבנן אמרי מפני המחלוקת

ונסתם גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל

"רבנן"כלומר חכמים שלא פורשו שמותיהם, טוענים כי רעש האדמה בא בשל מחלוקת, כלומר בגלל פילוג בעם.הם דורשים את  הפסוקים בזכריה י"ד, ה וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבָא יְקֹוָק אֱלֹהַי כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ:

הרעש הגדול בימי עוזיהו נדרש בדברי חז"ל בקשר למסופר בדברי הימים ב' פרק כו , טז-כ. עוזיהו המלך בקש להקטיר קטורת במקדש, וכעונש זרחה הצרעת במצחו. חז"ל קושריםרגע דרמטי זה זה עם "הרעש בימי עוזיה מלך יהודה". "מחלוקת" היא ויכוח על סמכויות השלטון. במילים אחרות לדעת חכמים רעידת אדמה היא עונש על פוליטיקאים שאינם יודעים את מקומם!