דבר תורה

כתבי המארות

עקדה תש"ע

כשהאלהים נסה את אברהם

לא חתם

אברהם

על הסכמה מדעת

ולא ידע יצחק

כי כלי מחקר הוא – כלי משחק

בידי האל,

האב ורוח ישראל-

-סבא

וכשהאלהים פרסם שהניסוי הצליח

אברהם על עלבונו הבליג

ושחט את האיל

ויצחק

שתק

וגם אני הקטן

כשהאל הכל-יכול

ביד עושי דברו

אותי משפיל

אני שותק

אך שוב לא אשחט לכבודו

את האיל

מידת הדין

מידת הדין פוגעת בדוברי השלום

במוחלים על עלבונם.

מידת הדין פוסחת על עזי הפנים

גסי הרוח

העולבים ואינם חוששים

מעלבון זולתם

הם דברם כאש

וכפטיש יפוצץ

ואנכי דברי

ככוכב ינצנץ.

וכמגע יד מרפרף

מלטף.

לא אשאף לנקום עלבוני

מידם

רק רגע מרגוע

אבקש

לכתוב שירי

דומם

יד ושם

שערי הזיכרון עשויים ברזל

בדמות גדר תיל שחורה.

לו חפצו הזכרונות

היו נוזלים מבין החרכים

כמו מי הים מבין אצבעותי.

אך זכרונותי הטובים

הם מתאיידים

אל ערפילי השחר,

ובטל המנטף ממחטי האורן

 הם שבים ומנצנצים.

והרעים - 

אל מרתפי השכחה שוקעים,

קורשים כזפת קרה ומבעבעת.

ובלילות הם מזנקים

שדים קטנים שחורי כנפים

ואל חלומותי חומקים

מחשבותי מבעתים

כי אדם אין שליט ברוח

לכלוא  את הרוח.

דברים הרבה למדתי מאמא: לשאוף להרבה, להיות מודע למגבלות שלי, להסתפק במועט, ואלו רק דוגמאות. אבל אם אבקש לצמצם את הכל לזכרון , לערך אחד, יש לי זכרון כזה.

בטרם עלתה אמא לארץ, היא למדה באוניברסיטה בלבוב . היא למדה מדעים קלאסיים ופילוסופיה. את הלימודים הפסיקה כדי לעלות ארצה כחלוצה ב1934. היא כמעט שלא הזכירה אתלימודיה בפני, אולי את פגיעות הסטודנטים האנטישמים בחבריה היהודים. שם אחד שקשור בלימודיה אני זוכר, ממנה למדתי לראשונה על סנקה הפילוסוף הרומאי, ואני בן שש או שבע.

בזכרוני חרוטות כמה תמונות דומות. אני חוזר מביתהספר ומספר בכעס שידעתי את כל התשובות הנכונות אבל דוקא אותי המורה לא שאלה, ואמא מיד אומרת שהמורה צריכה לשתף תלמידים חלשים יותר. אני פגוע כי חבר לא מגיע לשחק איתי כפי שקבענו (בשנים בהם טלפון  לא היה נפוץ בכל בית),ואמא מיד אומרתשהוא היה מריך לעזור לאמא שלו. וכך אמא מלמדת אותי שלא צריך לכעוס על הזולת, על האחרים. הם לא מתכוונים לפגוע , ובוודאי יש להם סבה טובה ומוצדקת.

שנים עברו ורק לאחרונה למדתי שלדון כל אדם לכף זכות הוא עקרון חשוב ביהדות (ומה חבל שהתרבות הישראלית לא הרבתה לאמץ אותו), אבל זה הדבר שאמא לקחה מסנקה , אחד מעיקרי תורתו (אמא לא שחתה בים התלמוד, היא הכירה את המנהגים היטב אך את לימוד התורה השאירה לאבי ז"ל ורק הייתה שותה בצמא את דבריו). את העקרון הזה לקחה אמא והעניקה לי. זאת "תורת אמך" שלמדתי ממנה על מנת שאעבירנה לילדי.

שלום לך אמא, דאגת לנו לבנים לכלות לנכדים לנכדות ולנינים ולנינות.עכשיו את יכולה לנוח. נוחי בשלום על משכבך.

אמי מלכה הלכה לעולמה ביום ה' ג' בתשרי תשס"ט ונטמנה בו ביום לצד אבי, בעלה- אהוב נפשה. כבת צ"ו שנים היתה בלכתה מעמנו. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.