דבר תורה

בספרו "לחפור את התנ"ך" מציע יצחק מייטליס שתי הצעות . האחת: להקדים את תארוך תקופת התתנחלות למאה ה 14-15 לפני הספירה. השניה: לקבל מחדש את התארוך של ידין במגידו חצור וגזר למאה העשירית, כך שהממצא הארכיאולוגי  יתאים לכתוב בתנ"ך.  הצורך של המחבר להתאים את המקרא לממצא הוא חולשתו העיקרית של הספר

טאטע - המחזה אותו  העלו  חברי אנסמבל התיאטרון נקודה טובהבפסטיבל עכו 2009 , הועלה אתמול בתיאטרון החאן בירושלים במסגרת "מידרש במה". ההצגה עוסקת בשולים הסהרוריים של החברה הדתית. שלשה חוזרים בתשובה מהזן הברסלבי בדרגות שונות של התהליך ממתינים לתורם להכנס לרב. ביניהם לרב מפריד-מחבר הגבאי אשר מונע מהם כניסה אך מעביר להם מסרים מהרב: לומר תהילים, להמתין, לדבר עם האשה, ללכת הביתה. אנו מתודעים למצוקותיהם, למאוייהם, ובעקר לחוסר האונים שלהם להתמודד עם מה שאנו, הצופים, מתמודדים יום יום. חדלונם, המביא אותם לפתח חדרו של הרב, בצפיה שיפתור את בעיותיהם,  מתואר בהומור הגובל בלעג, ולעיתים נדמה שהרב ממאן לקבלם פשוט כי "נשבר לו" משאלותיהם ובקשותיהם.אך ככל שמתקדמת ההצגה אנו מזדהים יותר ויותר עם המתרחש בנפשם, וכך נפתח לנו צוהר להכיר מקרוב את האנשים שאנו פוגשים מדי פעם ברחוב בככר או בטיילת כשהם רוקדי ריקוד הזוי, או בצומת כשהם מנסים למכור לנו דיסק עם ניגוני ברסלב או הוצאה חדשה של "ליקוטי מוהר"ן". המחזה עוסק בהווה, ואיננו מתיימר לרדת לשורש המצוקה בנפשותיהם. יחסיהם עם האב מוזכרים רק כחלק מהמכלול של היחס עם ה"טאטע" אליו הם מפנים את כעסם, תסכולם וכיסופיהם. הצגה מרתקת ומעוררת מחשבה.אינני יודע מתי המחזה יועלה שוב, אך כאשר זה יקרה, אני ממליץ על ההצגה בחום.