דבר תורה

 קו מחבר בין הפוסט הקודם, בת בבל, לפוסט הזה. קו אדום. קוים אדומים שצריך למתוח כשלומדים את ארון הספרים היהודי. כי הארון הזה מלא בכל טוב ופה ושם גם דברים שפג תקפם המוסרי. ניפוץ עוללים אל הסלע הוא דוגמא.

גם הפסקאות העוסקות באונס בפרק כב בספר דברים (פרשת כי תצא) הן דוגמא טובה נוספת. נערה מאורסת שנאנסת ואיננה מדווחת על כך למהדורת החדשות המרכזית ("על דבר אשר לא צעקה בעיר" במקור) נסקלת יחד עם האנס! האנס נסקל לא בגלל שהוא בעל נערה בכוח בניגוד לרצונה, חלל את כבודה וגרם לה חבלה גופנית ונפשית. הוא נסקל כי לא וידא שהוא אונס נערה פנויה כי באונס נערה מאורסת או נשואה הוא פוגע בגבר אחר. אילו אנס נערה פנויה ("אשר לא אורסה") הוא לא היה חייב אלא לשאת אותה לאשה ולשלם קנס, לא לנערה הפגועה- אלא לאבא שלה. והנערה – היא אמורה להינשא לאיש שפגע בה. מלשון הכתוב לא עולה שהיא חייבת, אבל איזו ברירה יש לה? להמשיך לחיות כ"סחורה פגומה"? עם כל השמועות שירוצו בעיר שהיא בעצם בקשה, רצתה ודרשה את האונס? (אכן, כל אנס רשאי לשכור את שירותיו של עו"ד בן ציון אמיר)

לפני 3 שבתות קראנו בפרשת מטות על מלחמת מדין. בסוף סיפור המלחמה מתואר בפרטים גם כיצד חילקו את השלל. מחצית השלל חולקה בין הלוחמים. הם נדרשו להרים "מכס לה'" בגובה אחד מחמש מאות. המכס נמסר לאלעזר הכהן, בנו של אהרן ויורשו בכהונת הכהן הגדול. וכאן מביא לנו הכתוב דו"ח מפורט (במדבר פרק לא):

(לו) וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה חֵלֶק הַיֹּצְאִים בַּצָּבָא מִסְפַּר הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:

(לז) וַיְהִי הַמֶּכֶס לַיקֹוָק מִן הַצֹּאן שֵׁשׁ מֵאוֹת חָמֵשׁ וְשִׁבְעִים:

(לח) וְהַבָּקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף וּמִכְסָם לַיקֹוָק שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים:

(לט) וַחֲמֹרִים שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּמִכְסָם לַיקֹוָק אֶחָד וְשִׁשִּׁים:

(מ) וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף וּמִכְסָם לַיקֹוָק שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים נָפֶשׁ:

מה קבלנו ? צאן ובקר וחמורים ונפש אדם, שלושים ושנים נפשות למען הדיוק (שימו לב לאירוניה שהמספר בלשון זכר בעוד שהנפשות הן של נשים בלבד).

מי הנפשות הללו? מוקדם יותר בספר במדבר מסופר על בלק מלך מואב שקורא לבלעם בן בעור הנביא הנכרי לקלל את ישראל. אלהים מתערב ומכריח את בלעם לברך את עם ישראל. בלעם, המקורב למידיינים שמקורבים למואבים, מברך כפי שנדרש, אך ככל הנראה הוא גם מנחה את המואבים לפתות את בני ישראל להצטרף לפולחן האלילי. ואכן, מיד אחר כך משתתפים בני ישראל בטכס אלילי, פולחן לבעל פעור. במסגרת הפולחן מתחיל העם "לזנות אל בנות מואב" וגם בנות מדין משתתפות בחגיגה. מסתבר אם כן שהפיתוי נעשה באמצעות בנות מואב ובנות מדין. כמו תמיד הנשים הן כלי משחק במשחקי השליטה של הגברים. מגפה פורצת בעם כעונש על עבודת האלילים והפריצות. משה אובד עצות, ורק פנחס בן אלעזר הכהן לוקח רומח ומשפד את זמרי, שהוא ראש בית אב משבט שמעון ביחד עם כזבי המאהבת המדינית שלו, והמגפה נעצרת!

כגמול זוכה פנחס בנו של הכהן הגדול ל"ברית כהונת עולם" , הכהונה תעבור בירושה במשפחתו. בו בזמן נדרש משה לנקום במידיינים מחוללי המגיפה. הוא שולח צבא שנלחם במדין, מנצח וטובח כל זכר. את הנשים הם מוליכים בשבי ביחד עם הבהמות. משה קוצף וזועם (במדבר פרק לא, טו-יח): "... הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה: הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיקֹוָק עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְקֹוָק: וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ: וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם:" משה קובע שהנשים אשמות במגיפה וצריך להרוג אותן. הנשים שנדרשו לפתות את הישראלים מוצאות להורג, ורק "כל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר" שורדות את הטבח. איך הבחינו בין ילדות ש"ידעו משכב זכר" לאלו ש"לא ידעו"? התורה איננה מפרטת. לחכמינו יש תשובה בדוקה אבל נדון בה בפוסט הבא. 32000 "טף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר" מחולקות יחד עם הבהמות, מחצית ללוחמים הגיבורים ומחציתן לשאר העם.

וכאמור יש "מכס לה'". 32 בנות מוגרלות מבין שש עשרה האלף שהוקצבו לגיבורי החיל. בשם הקדוש ברוך הוא הן נמסרות לאלעזר הכהן. מה בדיוק עושה הכהן הגדול בקדושה ובטהרה בבנות האלה, שפעמיים מדגיש הכתוב שהן "לא ידעו משכב זכר"? אני מניח שבמקרה הטוב הוא מוכר אותן לגברים ששומרים פחות ממנו על קדושה וטהרה.

השלושים ושתים הן רק הנציגות של כל ה 32000, שנתפסו והושארו בחיים, ולא פחות מהרבבות שנרצחו בגלל ששוכנעו או הוכרחו לפתות את הישראלים, או סתם השתייכו לאותה קבוצה אתנית שסומנה כאשמה בצרות של עם ישראל.

ושוב אנו חוזרים לקווים האדומים של המוסר שנפרצים לעתים בתורה, בשאר ספרי התנ"ך ובספרות התלמודית. מכל בנות מדין, רק לנרצחת הראשונה יש שם - כזבי בת צור. מלבד שמה, היותה בת לאחד ממלכי מדיין והעובדה שהייתה שותפה לפשע ולעונש של זמרי, אין אנו יודעים עליה מאומה. שורה ארוכה של נשים בתנ"ך נאלצות לקחת חלק במשחקי הכוח של הגברים ולשם את המחיר, בחייהן, בכבודן, בסבלן ובמותן. רובן (כמו בת יפתח, בנות לוט, פלגש בגבעה) נודעות לכל היותר בכינוי (הקשור על פי רוב בגבר) בלבד. הן חיו, עונו ומתו מבלי ששמן נודע.

הקוים האדומים אינם נוגעים רק לנשים. כבר הזכרתי את העוללים המנופצים אל הסלע ללא שיוך מיגדרי. ויש את ההומוסקסואלים שצריך להרוג, את הבהמות שצריך לקטול כי גברים מתוסכלים וזואופילים ניצלו אותן – רשימה חלקית בלבד.

מה עושים עם הקווים האדומים? איש כפי אמונתו. יהיו כאלה שיאמצו את הערכים המעוותים הללו. יש לצערי לא מעט הומופובים, קסנופובים, או משליכי נשים מקומה רביעית. אל יהא חלקי עמם. יש שיכחישו, או יתעלמו, או יכחישו, או ידחיקו. עברתי שלבים כאלה בחיי. ואפשר להצביע שיש בעיה, ולחיות עם הפער שבין הערכים שלנו ואלו שבפרק או בפסקה שאנו קוראים.